המדען המטורף

האם הל.ס.ד השפיע או לא השפיע על תרבות הניו אייג'? מצד אחד, אפשר לומר בהכללה גסה שכמעט כל מי שהתנסה, מצא את עצמו גם מתעניין בפילוסופיה של המזרח, קריסטלים, צ'אקרות, מנטרות וטנטרות. מצד שני, הגיע הזמן לעסוק בשאלה הבאה: האם באמת יש קשר בין טריפ פסיכדלי לחוויות רוחניות?

המדען אלברט הופמן (חי ובועט- בן 102 כיום), ממציא הל.ס.ד בטוח שכן. בכנס שנערך לפני שנתיים לכבוד יום הולדתו ה-100, הדגיש הופמן שוב את חשיבות הסם ביכולתו להחזיר לחברה של ימינו את הקשר התודעתי ההדוק בין האדם לסביבתו. האגדה מספרת, כי ב-19 באפריל, 1943, במעבדתו שבעיר ז'נבה, טיפה מהחומר המכושף נמרחה בטעות על ידו של ד"ר הופמן וחדרה לגופו דרך העור. הוא חזר לביתו שבקרבת מקום על אופניים, אך הנסיעה נמשכה שעתיים. העצים שרו, פנסי הרחוב התעוותו ואחר כך בביתו ישב על הספה והאזין לצבעים מסביבו מנגנים.

בעיני רבים, נתפש הל.ס.ד כאחד ממעצבי התרבות העכשווית, כסם שהשפיע רבות על היצירה האמנותית של 100 השנים האחרונות, במיוחד בתחומי הכתיבה, המוזיקה והציור.

לאחר כמעט 40 שנות שימוש בחומר, בספרו "ל.ס.ד, ילד בעייתי שלי", כתב הופמן כי ידוע לו שלאותן תופעות המתלוות ל-ל.ס.ד עלולות להיות תוצאות הרות אסון אם אינן מובאות כראוי. אך אם יעשה שימוש בחומר תחת פיקוח רפואי בשילוב מדיטציה, יכול החומר להיות "ילד הפלא" של החוויות המיסטיות. ההבטחה לחוויות ייחודיות שכאלו, הפכה את הל.ס.ד למפתח לסוג חדש של תודעה, שמצאה את עצמה מקושרת לתרבות הניו אייג'.

לעומת זאת, מורים רוחניים רבים טוענים כי הסם יוצר לכל היותר הזיה במהלכה חושב המשתמש שהוא מתנסה בחוויה חוץ תודעתית, אך למצב זה אין שום קשר עם אותה חוויה ייחודית הנוצרת בתודעה השרויה במדיטציה נקיה. התנגדות לשימוש בחומר עולה גם בקרב מומחים ברפואה מזרחית. לדעתם, מכיוון שהל.ס.ד הוא חומר כימי ביסודו, הוא עלול להישאר לתמיד בגוף האדם ולפיכך אין כל דרך להיפטר מהשפעותיו. כך גם מוסברת תופעת ה"פלאשבק" המזוהה עם הל.ס.ד, שבה חווה זה שהתנסה בסם בעבר, התנסות מחודשת בחוויה באופן אקראי וללא שליטה.