שוברים שתיקה: "חברון קיימת והעולם שותק"

לרגל ארבע שנים להקמת ארגון "שוברים שתיקה", וארבעים שנה להתנחלות היהודית בחברון, התפרסמה היום (שישי) חוברת עדויות חדשה, ובה מקובצות עדויותיהם של 39 חיילים, מפקדים וקצינים ששירתו בחברון בין השנים 2005-2007. התמונה המצטיירת מקריאת החוברת אינה קלה לעיכול. היא מכילה בין השאר מגוון רחב של סיפורי התעללויות והפעלת אלימות קשה כנגד האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, שעליהם מתוודים החיילים בגוף ראשון.

ב"שוברים שתיקה", שהוקם ב-2004 על ידי קבוצת חיילים מחטיבת הנח"ל ששירתו בחברון ותיעדו את המציאות הקשה בעיר, מדגישים, כי בניגוד לרושם שנוצר לעיתים, לפיו החיילים מתעללים הם רק "עשבים שוטים", החוברת מוכיחה שמדובר בשדה רחב ומקובל של נורמות יום-יומיות.

לדברי אביחי שרון, בן 26, מפעילי הארגון, "בחוברת מקובצות עדויות של חיילים מכל היחידות אשר ביצעו את הפעילות השוטפת בחברון בשנים האחרונות. מכאן שהתופעות המתוארות בה, תופעות של ביזה, פלישה לבתים ללא סיבה, התעללות פיזית חמורה בפלסטינים, וירי על אזרחים בניגוד לכל הוראות הפתיחה באש של צה"ל הן נורמטיביות לחלוטין,ולא ניתן עוד להציגן כחריגות". לדבריו, "החברה הישראלית צריכה להקשיב לקול של שליחיה הצעירים, ולקחת אחריות על הפעולות המתבצעות בשמה נגד האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים".

[...] חרגתם מהוראות הפתיחה באש?
חופשי חרגנו מהם. בצורה קיצונית. היה הפס"דים (הפרות סדר) שהיינו כבר רוצים לגמור...

יריתם אש חיה בהפס"דים?
ברור. ירינו הרבה חיה בהפס"דים.

אבל יש לכם מלא אלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות).
בסדר, מתישהו נגמר האלפ"ה. ואז אתה כבר רוצה לסיים את זה, כי אתה אומר חלאס... ואז המפקד אומר:" וואלה, תכוונו לאיזה ילד טוב ככה – מישהו שנראה קצת ילד טוב – את הירי, שהם יתחילו לאכול סרט. תכוונו לו לברך". ואז, בום. מעיפים לאיזה ילד ברך. וזהו.

ואז הם נרגעים?
כן, בטח... הם אומרים: בואנה, אין להם אלוהים... תשמע, היינו אכזריים, באמת".

[...] "הכל נשאר יותר במחלקה, והמפקד מעודד אותך לזה אז מין הסתם לא תחטוף, והמפקד הוא חבר טוב שלך אז לא תחטוף. ובסופו של דבר, כשהמפקד עושה אותו דבר כמוך, בטוח שלא תחטוף. הייתי בשוק שראיתי את הדברים האלה בהתחלה.

למה? מה ראית?

מרביצים לערבים חופשי... פתאום אין רחמים. היה לכולם כובעי גרב בווסט, פתאום כולם שמים כובעים, רק עיניים, לא רואים מי זה נמצא בכלל, לא יודעים מי זה החיילים.... היינו יורדים לחצי ב' עם קראמי. היינו מורידים את הזה, היינו מביאים בווסט חולצות אזרחיות, הולכים לאיזה אזור, חורגים מגבולות גיזרה, שלא יראו אותנו בטעות..."

באחת העדויות מתוארת הכאה קבוצתית קשה של צעיר בן 17, שבמונית בה נסע נמצאה סכין.

..."הוא ממש עצבן אותנו. תפסו אותו, נתנו לו קצת מכות וזה, באמת, אגרופים בצלעות וככה לא, שום דבר בפנים. ואז פתאום שאר החבר'ה בפטרול קלטו שנותנים לו מכות. וכל הזמן אנחנו שואלים אותו: למה הסכין, למה הסכין? כולם קפצו עליו... חבר'ה עם וסטים וזה, מקלות. התחילו, נתנו לו בברכיים, הוא נפל על הרצפה, התחילו לבעוט בו. התחילו ממש לבעוט בו, באמת לפוצץ אותו כאילו באמת, להרביץ לו עם מקלות בגב, בראש, ממש. פיצצו אותו, באמת, כמו שאתה רואה בסרטים... ואז אחד התחיל לחנוק אותו, עם הזה, עם הגרוגרת, חונק בשתי ידיים... והוא חונק אותו ואתה רואה את הבן אדם מתחיל להכחיל. מתחיל להכחיל ולהיות מעורפל הכרה כבר.... והוא לא בן אדם, באמת, הבחור הזה הוא לא, הוא הבן אדם הכי טוב שאני מכיר... פתאום נכנס לו ג'וק, איזה אטרף כזה, התחיל לחנוק אותו ו"אני אהרוג אותך, אני אהרוג אותך".

היו עוד אנשים שהשתגעו ככה?

כולם, כולם נדפקו, פשוט התפיסה שלך של המציאות, היא מתעוותת. אחרי שאתה כבר בשליטה אבסולטית על חיים של כל כך הרבה אנשים, אתה יכול לעשות להם מה שאתה רוצה: אתה יכול להרביץ להם, אתה יכול לגנוב להם, אתה יכול לישון להם בבית, אתה יכול הכל. לקחת להם את האוטו. אתה יכול באמת, אתה יכול הכל. הכל הכל הכל..."

"היינו הולכים למקומות, היינו רואים דגל חמאס, בכלל בגזרה לא קשורה אלינו, אמרנו: אין, אנחנו מגיעים לשם. הולכים, הופכים שם בתים שלמים... היינו עושים מה שאנחנו רוצים. זה באמת היה רע."

למה המשכתם לעשות את זה?

"כי זה מעביר את הזמן. אין מה לעשות. אם אתה לא תעשה את זה, אתה תמות מתישהו מ... אין, אי אפשר. זה כזה, אנשים כבר נשבר להם הזין מהכל, והם רצו רק להרוויח מזה משהו. וואללה, מה יוצא לי מזה שאני נמצא בחברון כמו בן זונה? לפחות אני יוצא עם דברים הביתה."

מה לקחו?
"רמקולים לאוטו חופשי, מערכות לאוטו – ככה אנשים היו לוקחים".

[...] "פעם היינו באיזה איתור בית, אתה יודע, יש מקומות של עשירים בחברון. בקיצור, מצאנו אצלו באחת המגירות, ככה דולרים. משהו מטורף. המפקד קורא לשני ותיקים במחלקה, אומר להם: טוב, מתחלקים בכסף. התחלקו, כל אחד לקח חצי, לא חצי, הם התחלקו בין שלושתם, השאירו לבן אדם ככה. אמרו לו: אם אתה מדבר, אנחנו חוזרים לשחוט אותך.

כמה כסף היה?
הרבה. ממש הרבה זה היה, משהו מטורף. ממש סכום, אף אחד לא האמין שמצאנו משהו כזה.

ואתם לא רציתם גם לקחת?
לא, אנחנו היינו כאלה מהחבר'ה שלא רוצים להסתבך. בכלל אמרנו: "אנחנו לא מכירים בזה, לא יודעים, תעשו מה שאתם רוצים".

אבל ביזה קטנה זה היה נורמטיבי?
ביזה קטנה זה היה רגיל, שש-בשים חופשי, סיגריות, הכל.

היה אצלנו חייל ביחידה, אחד דפוק. באמת, הוא היה נהנה להתעלל. פעם הוא הביא בן אדם למצב של קטיעת יד. בדוק קטעו לו את היד.

מה היה שם?

סתם איזה ערבי, לא זוכר מה בדיוק היה... הגיעו למצב של ויכוח. הוא גנב לערבי איזו קופסת טבק, החייל. ואף אחד לא ידע על זה, שתבין, אף אחד. הערבי בא פתאום: "גנבים, גנבים, ראיתי אותך". והוא בא לחייל ואנחנו מרחיקים אותו... ואז ההוא אומר לו: "אתה קורא לי גנב?", ואף אחד לא ידע באמת. הוא אמר: "אתה אומר עלי גנב?" יצא עליו במכות, פיצוצים, התחילו דחיפות.... החיילים פיצצו את הערבי הזה במכות, ואז הוא לקח חוט ברזל החייל הזה. הוא היה באמת דפוק. תפס אותו, שם אותו, ליפף ליפף ליפף ליפף, אני אומר לך, היד שלו כבר נהייתה...

על כף היד?

כן. מה זה סיבב, משהו. סיבב, סיבב, סיבב, בסוף הוא בא, חתך הכי צמוד לעור. ניסינו שעה לחתוך לו את זה, לא הצלחנו. אשכרה עשה לו חריץ פה ביד. היד שלו נהייתה בשנייה כחולה. והבן אדם כאילו: "אני לא מרגיש את היד".

מה עשיתם עם הערבי?
שחררנו. מה היה לנו?

עם היד ככה?
אמרנו לו: לך לבית חולים. אין לנו מה לעשות.

[....] איך יצאתם מחברון? עם איזו תחושה?
איזו תחושה? שזו זוועה. עוד פעם, חברון קיימת והעולם שותק. בקטע של וואלה, אנשים לא יודעים מה הולך שם".