יום כדור הארץ: גם החרדים חרדים לסביבה

אחת לשבוע, מדי ערב, משתתפות כמה עשרות נשים - רובן אימהות צעירות – בקורסים שבועיים קבועים בנושאי איכות הסביבה. המשותף לכל המשתתפות: כולן חרדיות, נשות אברכים בעיקר, המתוגררות בבני ברק ואלעד.

בין עבודות הבית, הטיפול בילדים והתפקוד ההלכתי המחייב כאישה חרדית, מקדישות הנשים זמן ללימודי חולין בסוגיות כגון מיחזור בקבוקי פלסטיק, התחממות כדור הארץ, ניקיון הסביבה וחיסכון באנרגיה.

זוהי רק דוגמה אחת לשינוי העקבי שחל בשנים האחרונות, ביחסו של המגזר החרדי לאיכות הסביבה. בעוד שאצל החילוניים יהיו מי שיטענו שה"ירוק" הפך לטרנדי אבל עדיין משתמשים בגימיקים כדי לשווק אותו. אצל החרדים, מסתבר, המודעות לנושא הולכת וגוברת, והחינוך הוא מילת מפתח גם כאן.

בחודש יולי 2004 הוקם ארגון 'חרדים לסביבה'. בראשו עומד הרב יהודה גנוט, איש עסקים ותושב פתח-תקווה. הרקע להקמתו היה פניות חוזרות ונשנות שקיבל מתושבים ברחבי הארץ על מפגעי תברואה שונים.

הקמת הארגון הולידה מאבק עיקש שניהל גנוט ותושבי השכונה החרדית בעיר, נגד חברת האוטובוסים "דן". זו הפעילה תחנת קצה לעשרות אוטובוסים מזהמים בלב השכונה. "זה החל בשניים-שלושה אוטובוסים, והגיע ל-20 אוטובוסים מדי יום שנכנסים ויוצאים", הוא נזכר היום. "ככה הגעתי לארגונים הסביבתיים והם אלה שלימדו אותי איך להתמודד עם בעיות סביבתיות. התחלתי להתמחות בעניינים הסביבתיים".

פעילות הארגון נחלקת לשני מישורים. האחד "אקטיביסטי", כפי שמגדיר אותו גנוט, והשני הוא החינוכי. "אנחנו משתמשים בסטודנטים בקליניקיות סביבתיות מאוניברסיטת בר-אילן ומהמחלקה החרדית של הקרייה האקדמית אונו. במקביל אנחנו פועלים במישור החינוכי כי יש נתק בין הרצון של האנשים למניעת מפגעים בסביבתם לבין הידע שיש להם".

"חיים לסביבה" קצר עד כה מספר הצלחות, ביניהן הקמת קיר אקוסטי על כביש גהה הגובל בבני ברק ובשכונת אם המושבות בפתח תקווה, הורדת זיהום האוויר במחצבה ביישוב אלעד, והפחתה משמעותית של צריכת החשמל והאנרגיה בחמישה מוסדות תורניים באלעד ובפתח תקווה.

מסקר שנערך על-ידי מכון המחקר מותגים בקרב 505 מרואיינים בציבור החרדי, עולה כי מרביתם מייחסים חשיבות רבה בכל הקשור להגנה על הסביבה. 94% השיבו כי הם מחשיבים מאוד את האסתטיקה במקום מגוריהם. 72% מהמשיבים ציינו כי אחד הגורמים המשפיעים על בחירת מקום מגורים חדש, הוא הסביבה הירוקה. אחוז זהה השיב כי בעיית זיהום האוויר בסביבת מגוריהם מפריעה להם, בעוד אנטנות סלולריות שמוצבות על-ידי הבית מפריעות לכ-85% מהם.

הבעיה, לדברי גנוט, מתחילה כשצריך להפוך את הרצון והידע למעשים. לפעמים אין לנו שיתוף פעולה, הם רוצים למגר את הבעיות הסביבתיות שלהם אבל לא ממש מוכנים לעשות נגד זה משהו. עדיין קיים פער גדול בין המודעות להלכה למעשה. מצד שני, כלי התקשורת החרדים מדברים המון על הנושא וזה חודר גם לעיתונות החרדית שמראה סימני חיים לאט לאט. כשאני בא למקומות ואומר 'איכות הסביבה', זו כבר לא מילה גסה.

"זו כבר לא בושה להעמיד מתקן למחזור פלסטיק בבניין, ממשיך גנוט. "אנשים מבקשים ממני חומרים עיוניים ומכניסים אותם דרך תלמודי התורה. בעבר היה נראה שנושאים שהם קצת שונים מלימוד תורה יכולים לגרור את האנשים למקומות לא טובים מבחינה מוסרית".

הסברים לחוסר המעורבות של התושבים בפועל לא חסרים: בורות, חריגה ממאפייני ה'עדר' המזוהים עם חברה סגורה, סדרי עדיפויות אידיאולוגיים-הלכתיים, חוסר רצון לשתף פעולה עם פרוייקטים סביבתיים של "הממסד הציוני" ואפילו חשש להיות מזוהה עם "מורעלות לדבר" עד כדי תדמית של "השמאלני המצוי".

"זה נכון, היה ניתוק מסוים שנגרם בגלל כל הסיבות הללו", מאשר גנוט. "בזמנו גם לא היה ארגון חרדי סביבתי, היה ארגון שדאג לצניעות, לשמירת שבת, אבל לא לאיכות הסביבה. גם לאיכות הסביבה יש המון ערכים יהודיים חשובים".

סיבה נוספת קשורה במצבה הסוציואקונומי הלא מזהיר של האוכלוסייה. "הפעילות הסביבתית נעשית על ידי בעלי אמצעים ואלה שאין להם נשארים מאחור", מסביר גנוט. "לי יש את הכלים לעשות את זה, יש לי עסק, לא כל אדם יכול להקדיש מזמנו לנושא. אני גר בשכונה שהיא יותר של בעלי אמצעים, של יוצאי ישיבת חברון, ולידנו יש שכונה של אברכים בעלי פחות אמצעים. אנשים שם לא מוכנים להשקיע כסף עבור איכות חיים".

מבחינת החלוקה המגדרית במגזר, עם הנשים קל לו יותר לעבוד והנכונות לפעולות שטח גדולה יותר אצלן. מכאן הדרך לפתיחת הקורסים לאיכות הסביבה בבני ברק ואלעד הייתה קצרה.

לדברי גנוט, בעוד שבציבור החילוני משתמשים בגימיקים כדי למשוך קהל לאירועי סביבה, אצל החרדים אלה הרבנים. "הרבה פעילויות שיש במגזר החלני אני עוטף בלבוש חרדי. יש דרישה להביא רבנים מהשורה הראשונה כי הציבור החרדי נשמע להם. הרב אליישיב, האדמו"ר מגו"ר, האדמו"ר מבעלז. אם נביא תמיכה של רבנים כבר לא נצטרך גימיקים. האדמו"ר מבעלז, אגב, כבר נתן את ברכתו לרעיונות שלנו".

בתשובה לשאלה מדוע נדמה כי בשכונות החרדיות בירושלים ובבני ברק קיימת תחושה תמידית של הזנחה סביבתית, אומר גנוט, כי "הרב לאו כבר העלה את השאלה הזאת 'למה אצל החרדים מלוכלך יותר. הוא השיב ואמר שזה בגלל שאנחנו באנו מתוך הגלות, ורשות הרבים לא הייתה שלנו. אבל אנחנו כבר יצאנו מאותה גלות, ולידנו גר השכן שהוא אחינו ומבשרנו.

"חוץ מזה, בני ברק לא מאוד שונה מאיזורים רבים בתל אביב מבחינת איכות הסביבה. אותם אנשים שגרים בשכונות חרדיות בירושלים, למשל, שולחים את הילדים לגור בבית"ר עילית או בבית שמש, ושם אתה רואה שינוי מסוים".

דליה בן-עמי, חרדית תושבת בית"ר, מאשרת: "אצלנו מאוד נקי, מאוד מקפידים על זה כאן, בצורה חריגה אפילו, גם ביחס לערים חילוניות. העירייה מאוד מקפידה ואפילו קיבלה כמה פרסים בתחום. גם בתוך הבניין נקי מאוד, וכל זה למרות שאנחנו לא נחשבים לעיר עם מצב סוציואקונומי גבוה בכלל. אבל עדיין, לא ממחזרים בקבוקים ולא חוסכים באנרגיה".

"זו לא רק אחריות של התושבים, אלא גם של הרשויות", טוען גנוט. "תראה את רודי ג'וליאני בניו-יורק, הוא הצליח בזכות מיגור הוונדליזם, כל שבר שהיה בחלון תוקן מיד, כל גרפיטי שהיה בחלון מיד נמחק, הוא התיש את המלכלכים".

עם זאת, יוזמות כגון תשלום בגין שקיות ניילון בסופרמרקטים וחוק הפיקדון הנוכחי אינם יעילים לדעת גנוט. "באמצעות חינוך אפשר להשיג הרבה יותר מאשר בהלקאת הציבור בכיסו".