א-זהאר: "ההתנגדות דומה למרד גטו ורשה"

אתר העיתון ה"וושינגטון פוסט" פירסם הבוקר (חמישי) מאמר של מחמוד א-זהאר, מראשי החמאס בעזה, בו משווה א-זהאר את התקוממותם של הפלסטינים ברצועה למרד היהודים בגטו ורשה. "אנו חיים בכלא הפתוח הגדול בעולם", אמר א-זהאר. "התקוממות היא האפשרות היחידה שנותרה בידינו. לפני 65 שנים, היהודים האמיצים בגטו ורשה מרדו בשם עמם. תושבי עזה חייבים לעשות את אותו הדבר", הוסיף.

במאמר, שהתפרסם תחת הכותרת "אין שלום בלי חמאס", התייחס א-זהאר להתקפת הטרור בשבוע שעבר על מסוף הדלק בנחל עוז וניסה להצדיקה. לדבריו, הפלסטינים נלחמים במלחמה כוללת שהוכרזה עליהם על ידי אומה הפועלת נגדם בכל האמצעים העומדים לרשותה, הכוללות סנקציות כלכליות, זיוף ההיסטוריה ויישום מדיניות אפרטהייד. עקב כך, לא נותר בידי הפלסטינים אלא להמשיך ולהילחם.

א-זהאר האשים את ישראל בכך שהיא אינה מקבלת את תוצאות הבחירות ב-2006, כשהעם הפלסטיני העניק את המנדט לשליטה בידי החמאס באופן חוקי ודמוקרטי, בעוד משקיפים עצמאים זרים, לרבות נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר, הכריזו כי אלו היו הבחירות ההוגנות ביותר שנערכו במזרח התיכון הערבי. ואף על פי כן, כותב א-זהאר, לא פסקו המאמצים לחתור תחת התהליך הדמוקרטי, לרבות הפיכה ביוזמה אמריקאית שהעלתה לשלטון את הפתח והחריפה את בידוד תושבי עזה.

לדברי א-זהאר, ביקורו של קרטר בעזה ופגישתו עם מנהיגות החמאס היוו משב רוח מרענן של כנות ופרגמטיות למזרח התיכון, אך מנגד הדגישו גם את אוזלת היד של הממשל האמריקאי בנוגע למצב במזרח התיכון. הנחיותיה של מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס להסיר מספר מחסומי דרכים חסרי חשיבות הם רק תיקונים קלים למדיניות האפרטהייד שמשליטה ישראל ברצועה. "במקביל לפעולות אלו, כוחות הביטחון הישראלים חוסמים את אספקת הדלק לעזה, מטילים מצור על 1.5 מיליון התושבים, מאשרים בנייה בלתי חוקית בשטחי הגדה המערבית והורגים נשים, דברים וילדים – לצערי, בעבור הפלסטינים, אלו הם 'עסקים כרגיל'", נכתב בטור.

לדברי א-זהאר, תקיפות צה"ל בעזה גרמו למותם של מאות פלסטינים מאז הפסגה באנפוליס, וכל זאת בתמיכה מתמשכת של הבית הלבן. ב-2007 לבד, יחס ההרוגים הפלסטינים לעומת ההרוגים הישראלים עמד על 40:1, עלייה חדה לעומת יחס של 4:1 בין 2000-2005. א-זהאר משתף את הקורא גם בסיפורו האישי כראיה לעוולות ישראל בעזה. "לפני שלושה חודשים קברתי את בני חוסאם, שלמד כלכלה במכללה ורצה להיות רואה חשבון. ב-2003, קברתי את בני הבכור חאלד לאחר שחיל האוויר הישראלי, שניסה לפגוע בי, פצע את בתי ואת אשתי, הרס את ביתנו וגרם למותם ולפציעתם של רבים משכנינו. בשנה שעברה, חתני נהרג", כתב.

"אני חש גאווה נצחית בבניי ומתגעגע אליהם כל יום. אני חושב עליהם כפי שאב שכול בכל מקום בעולם חושב על בניו – אפילו בישראל – כילדים תמימים, סטודנטים סקרנים, בחורים צעירים עם פוטנציאל בלתי מוגבל, ולא כ'חמושים' או 'לוחמים'. עם זאת, הייתי מעדיף לראות אותם לוחמים להגנת עמם, פעילים במאבק הפלסטיני להישרדות לעומת עדי ראייה פסיביים לכיבוש", הוסיף.

לדברי א-זהאר, הפלסטינים חייבים להמשיך ולהילחם על מנת שהעולם לא ישכח לרגע את הפשע הבסיסי שהתבצע על ידי מדינת ישראל נגד הפלסטינים עוד ב-1948 – עקירת תושבים מאדמותיהם והפיכתם לפליטים. "היהדות – שהעניקה כל כך הרבה לתרבות האנושית – הושחתה ברגע שהפקידה עצמה בידי התנועה הציונית, הלאומניות והאפרטהייד", טען.

א-זהאר מסכם את טורו בנימה היסטורית. לדבריו, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהדברים נמצאים תמיד במצב של שינוי. מאבקו של העם הפלסטיני בפשעי 1948 נמצא בתחילת דרכו. ובנוגע למדינת ישראל, תרבותה הספרטנית הדוגלת בלחימה הבלתי פוסקת הופכת אותה לחשופה מדי לזמן, לעייפות ולדמוגרפיה המשתנה. "בסופו של דבר", כותב א-זהאר, "המוקד הוא ילדינו ואלו שיבואו אחרינו".