נטע אהובתי, בתי שלי.
זהו המכתב האחרון שאני כותבת אלייך ואת איננה. בדיוק לפני חמש שנים נפטר אבא וביום מותו מתת גם את והשארת אותי ואת אחיך מיותמים. חמדתי בת העשרים ושתיים וחצי, ילדה בעיניי ומבוגרת בעינייך. שילמת את המחיר האולטימטיבי החיים, בבחירה שעשית. אני יודעת שלא היית בעינייך משתמשת בסמים. סתם רצית לרקוד עד כלות, לאהוב את כולם ולסיים את החופשה לפני שאת פותחת את תקופת החיים החדשה. גם בעיניי חברייך הדברים נראים כבסדר. מותר לדפוק את הראש מידי פעם ולהמשיך הלאה בחיים.
החדר שסידרת בבאר-שבע מרוהט, מקושט וריק. כל כך רצית להיות כבר בחדר הזה, ללמוד מה שבחרת ולנהל חיים עצמאיים רחוק מבית אמא, בלי הנדנודים של ההרגשה שיש לבוגרת צעירה שהגיע זמנה לפרוש כנפיים ועדיין תקועה בבית. אני גם יודעת שהיית אדם חכם ונבון במיוחד ובכל זאת בחרת בחירה מטומטמת שכזו. ברור שבחרת באופן חופשי את כדור האקסטזי הראשון שלקחת, איבדת את זכות הבחירה החופשית באותו הרגע, יחד עם יכולת השיפוט. את שני הכדורים הנוספים לקחת תחת השפעת הכדור הראשון, אפילו אם חשבת שהוא לא פעל ועלה לך לראש כצפוי.
את חשבת שאת אדם בוגר, הבוחר מה לעשות עם חייו, אבל לא כך. לא היה לך שום בסיס נתונים לבחירה אמיתית. שום מידע, שום מושג איך פועל החומר הכימי הנמצא בכדור הפלאים. ידעת מה זה עושה להרגשה שלך, ידעת שתקבלי מרץ וכוח שאינם בידייך ביום יום ושיהיה לך ה"ראש" הכי טוב בעולם. לא היה לך מושג מה קורה בגופך עם נטילת הכדור, לא ביררת שום נתונים, שום סיכונים, שום אמצעי זהירות ולכן זו לא הייתה בחירה חופשית ולא בחירה של אדם מבוגר. זו הייתה בחירה של ילדה שעשתה שטות.
"התחלת באקסטזה וסיימת כאקס-מתה"
תמיד חשבתי וגם אמרתי לך שלכל מעשה יש גם תוצאה ושיש לשאת את מחיר ההחלטות שלנו. המחיר שאת שילמת הוא כל חייך. אבל לא רק. את שילמת גם במחיר של חיי שלי, ובמחיר של חיי אחיך ובמחיר של מקומך בחיי כל בני משפחתך, חברייך ואוהבייך. זהו מחיר שלא הייתה לך שום זכות לשלם, זהו תשלום במה שלא היה שלך. לא חשבת שהחלטה כזו היא החלטה שנוגעת למעגל גדול של אנשים שחייהם תלויים ואחוזים בשלך. שאהבו אותך עד כלות, וגם את אהבת באמת, ומכל הלב. להיות מבוגר אין פירושו רק הזכות לקבל החלטות, אלא גם האחריות לקבל החלטות על בסיס הנתונים הרחב ביותר האפשרי. לדעת לקבל את העובדה שאת אחראית באופן ישיר על שלומם וחייהם של אוהבייך, גם אם ברגע מסוים זה לא בראש שלך.
אני כותבת לך את המכתב הזה, האינטימי כל כך, לא בדיו אלא בדם לבי, ובכל זאת מפרסמת אותו. הסיבה לכך היא שאולי צעירים אחרים יחשבו שוב לפני שהם לוקחים את הכדור הראשון או ייקחו את הסיכון הבא. התחלת את המסיבה באקסטזה וסיימת
כאקס-מתה. איתך נקבר גם חלק גדול משארית חיי וממה שהוא אני, וכל כך קשה לי.
נוחי בשלום על משכבך, עצם מעצמותיי, בשר מבשרי.
אירית, אמא שלך לתמיד.