(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: יאיר דניאל)
שם מפלגתו של ולטר ולטרוני, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות איטליה, הוא לא הדבר היחיד שהוא שאל מהמועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב ברק אובמה. הפוליטיקאי שמקווה לזכות בבחירות באיטליה שייערכו היום (ראשון), מבסס את כל סגננו לפי המתמודד האמריקאי.
"Si puo fare" - תרגום איטלקי לסלוגן של אובמה "כן אנו יכולים" - הוא גם הסלוגן של ראש עיריית רומא לשעבר, שכמו הסנטור מאילינוי מקווה שיצליח לשכנע את המצביעים שהוא הסיכוי הטוב ביותר עבורם לחולל שינוי.
ולטרוני אפילו גייס לטובתו את אחד מתומכיו המפורסמים ביותר של אובמה, השחקן ג'ורג' קלוני, שהעניק לאיטלקי מעט מהזוהר לו הוא בהחלט זקוק.
"כמו אובמה, אני חושב שגם ולטרוני ניחן באיכויות נדירות, כמו יכולת רטורית מרשימה שיכולה לאחד בין אנשים" אמר קלוני, הנמצא ברומא לצורך קידום מכירות של אחד מסרטיו.
למרבית המתבוננים מהצד, ההשוואה בין השניים אינה כל כך ברורה. ולטרוני הוא לבן, ולמרות שהוא בן 52, רק חמש שנים מבוגר יותר מאובמה, אין לו אין אותו "שיק" צעיר המאפיין כל כך את אובמה. עם זאת, באוכלוסייה המתבגרת של איטליה, בה כל אחד מתחת לגיל 40 נחשב לצעיר, ולטרוני מייצג את הדור החדש, בהשוואה למועמד סילביו ברלוסקוני, בן ה-71.
"אני משוכנע שרק אג'נדה פוליטית חדשה לחלוטין, משהו שהמדינה לא ראתה ב-15 השנים האחרונות יכולה להעניק לאיטלקים סיבה טובה להצביע", אמר ולטרוני.
החידוש העיקרי שהוא מציע הוא המפלגה הדמוקרטית עצמה, שהוקמה בשנה החולפת על ידי מיזוג בין המפלגה הקומוניסטית-דמוקרטית מהשמאל לבין מספר מפלגות ממרכז המפה הפוליטית, על מנת ליצור מפלגה גדולה ללא נציגי השמאל הקיצוני.
ברלוסקוני מוביל, ולטרוני יותר אמין
ולטרוני מקווה שהמפלגה הדמוקרטית תוכל למשוך מצביעים שבאופן מסורתי הצביעו למפלגות אחרות ולאחד את הזרם המרכזי של השמאל האיטלקי עם המרכז, באיטליה בה הפוליטיקה היא שברירית ביותר.
ולטרוני סיפר בשנה שעברה כי הוא שותף לתפישתו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, הרואה את רעיון השמאל כרחב יריעה, פלורליסטי יותר ממה שנהוג לצייר את השמאל האיטלקי המסורתי.
ברלוסקוני לועג לטענות ולטרוני על חדשנות ומצביע על הקריירה הפוליטית הארוכה של ולטרוני, המתחילה במפלגה הקומוניסטית, עימה רשימתו מאוחדת כעת ועל העובדה ששימש כסגנו של של ראש ממלשת איטליה לשעבר רומנו פרודי, בממשלתו הראשונה בשנת 1996.
"אינני עושה דמוניזציה לוולטרוני. הוא הרס את עצמו במו ידיו על ידי כך שניסה לקחת על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית של לנסות ולהשכיח את ממשלתו של פרודי ואת עברו במפלגה הקומוניסטית" אמר ברלוסקוני.
כראש עיריית רומא לשעבר, ולטרוני התרחק מהפוליטיקה הלאומית במרבית העשור האחרון. שלא כמו ברלוסקוני, המתמודד בבחירות בפעם החמישית, הוא מעולם לא התמודד על המשרה רמת הדרג.
הסקרים מראים כי למרות שברלוסקוני מושך יותר קולות, האיטלקים מרגישים שהם יכולים לסמוך יותר על ולטרוני. כחובב קולנוע הוא הקים את פסטיבל רומא לקולנוע והוא זוכה לאחוזי אהדה הנעים בין 50 ל-60 אחוזים, לעומת 30-40 אחוזים בלבד לברלוסקוני.
מדיניות החוץ שלו תהיה דומה לזו של פרודי: נגד המלחמה בעירק, אך בעד התערבות באפגניסטן. דאגה לעתיד הפלסטינים, אך ידיד של ישראל.
למרות שלעיתים קרובות הוא נתפס כ"נחמד מדי", כראש עיר הוא הקשיח את תדמיתו כשנלחם בהתיישבות הבלתי חוקית של מהגרים רומנים בתקופה בה הפחד מפשע ומזרים הפכו לעניין משמעותי.