זכויות אדם בישראל: מקום רע באמצע

"כוחות ישראלים ביצעו בלבנון התקפות בלתי מידתיות וחסרות הבחנה בהיקף רחב... נראה שכוחות ישראלים גם ביצעו התקפות ישירות ומכוונות על תשתיות אזרחיות בניסיון להטיל עונש קולקטיבי על העם הלבנוני... במהלך העימות ביצעו כוחות ישראלים הפרות חמורות של משפט זכויות האדם הבינלאומי ושל המשפט ההומניטארי הבינלאומי, כולל פשעי מלחמה".

"כוחות ישראלים מבצעים תדיר התקפות אוויריות והפגזות ארטילריות על רצועת עזה, לעתים לתוך מחנות פליטים ואזורים מיושבים בצפיפות. כ-650 פלסטינים, כמחציתם אזרחים לא חמושים, בהם כ-120 ילדים, נהרגו בידי כוחות ישראלים".

(מתוך דו"ח אמנסטי לשנת 2006)

ב-2007, כפי שיכולתם לנחש, לא השתפר המצב בהרבה. "האוכלוסיה האזרחית בעזה משמשת במידה הולכת וגוברת מטרה להטלת סנקציות על עזה", מלין עו"ד פרופ' קנת מן, מומחה לדיני זכויות אדם. "מצב זכויות האדם ברצועה בשנים האחרונות הוא רע, ורק מידרדר. בין אם מדובר באיזור כבוש, ובין אם לאו, הוא תחת השפעתנו ובצורה משמעותית ביותר".

בין אם מדובר בלחימה בשטחים, במצור על עזה, בחיסולים, במחסומים, פצצות המצרר והרס התשתיות בלבנון, טיפול השב"כ באזרחי ישראל הערבים, מהומות אוקטובר, מעצרים מנהליים, הניסיון להרחיק את הח"כים מהמגזר מהכנסת, הגינויים באו"ם – מצב זכויות האדם בישראל הוא נושא טעון שעולה לדיון לעיתים תכופות. לאחרונה פורסם סקר עולמי, בו מיקמו המשיבים את ישראל במקום הלפני האחרון מבחינת השפעתה החיובית על האנושות. יש כמעט קונסנזוס שמצב זכויות האדם בישראל של שנות ה-2000 הינו בכי רע.

בקרוב מגיע יום הולדת השישים של החתימה החגיגית באו"ם על מגילת זכויות האדם. בארגון אמנסטי מתכוונים לציין את האירוע, ולדבר על תקווה שנגוזה. ישראל היתה למקום מפלט לעם היהודי, אך מה בנוגע לערכים יהודיים? "כשמסכמים את המצב בארץ ביחס לעולם, מקומנו אינו מזהיר", אומרת דוברת אמנסטי ישראל, ורד ברזילי. "בשנה שעברה זכינו למספר עמודים די נכבד בדו"ח של הארגון, בשל מלחמת לבנון והלחימה בשטחים, אבל ישראל אינה המדינה בה מתעסקים הכי הרבה. מאידך, אי אפשר להתעלם מכך שמתנהל כאן סחר בבני אדם, ומכך שאנחנו לא עומדים בסטנדרטים אליהם אנחנו מחויבים בנושא הפליטים. כדאי לזכור שיום העצמאות הוא המעמד בו אנחנו חוגגים את העובדה שכבר איננו פליטים, והנה באים אלינו פליטים מסודן, מדינה שמתנהלת בה סוג של שואה, ואנחנו לא עושים את מה שדרשנו שהעולם יעשה לפליטים שלנו".

כשבוחנים את מצב זכויות האדם במדינות העולם השלישי אנחנו יכולים לנפח את החזה בגאווה. רוב העולם איננו דמוקרטי, חי בעוני, ואינו זוכה לחופש פרט או חופש ביטוי. ביבשת שלמה, אפריקה, חיי אדם הם הפקר; באמריקה הלטינית חוו בעשורים האחרונים כמה וכמה הפיכות צבאיות, חונטות צבאיות, וגם כיום צבא מורדים חמוש ואלים חולש על עסקי הסמים והחטיפות.

במרכז אסיה ישנה רק מדינה דמוקרטית אחת, הודו, שתחת שלטונה של אינדירה גנדהי הונהג בה משטר צבאי ב-1975. גם כיום שבטים הודים רבים אינם מחזיקים בזכות הצבעה ומופלים לרעה בכל המוסדות המדיניים הקיימים, שלא לדבר על כך שיחסים חד מיניים הינם מחוץ לחוק ודת השוביניזם שנייה בתת היבשת ההודית רק להינדואיזם.

כשמרחיקים למזרח הרחוק מוצאים את סין, אשר "מפעילה מחנות חינוך מחדש דרך עבודה בכפייה", כך ברזילי, ומדכאת באלימות את הטיבטים - הכל תחת שעטנז דיקטטורי-קפיטליסטי-קומוניסטי. באזור זה של הגלובוס, רק ביפן, שמאז התבוסה במלחמת העולם השנייה מצאה עצמה נקייה משיקולי בטחון, מצב זכויות האדם טוב משלנו. בקוריאות, סינגפור, מיאנמאר (בורמה), ותאילנד המצב גרוע בהרבה.

ומה לגבי זכויות האדם בעולם הערבי והמוסלמי? מידידות ארה"ב במפרץ ובסעודיה, דרך שכנותינו ועד לצפון אפריקה, כל אחד ואחד מאזרחי מדינות אלה יכול רק להתקנא בחופש הפרט ובביטחון האישי ממנו נהנים אזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד.

ומה בדבר המערב? מחלקת המדינה של מי שמכונה מנהיגת העולם החופשי, ארצות הברית של אמריקה, מפרסמת מדי שנה דו"ח זכויות אדם, שמונה את ההפרות של מדינות אותן היא רואה כסוררות. בארה"ב עצמה, מאידך, עבר נושא זכויות האדם למושב האחורי מהרגע בו התנגשו המטוסים במגדלי התאומים, ומאז שהמנהיגות החלה להשתמש ברטוריקה שמחלקת את העולם לטובים ורעים. זכויות האדם של אותם "רעים" איבדו כל ערך.

"מצבנו ביחס לארה"ב אינו כזה גרוע", אומרת ורד ברזילי מאמנסטי. בארה"ב, כזכור, מופעל עונש מוות, והיא אחת משתי מדינות בלבד שאינה חתומה על האמנה הבינלאומית להגנת הילד. "אנחנו גם עומדים בממוצע העולמי בכל הקשור לאלימות נגד נשים, וזכויות הקהילה ההומוסקסואלית בארץ נשמרות".

גם פרופ' קנת מן מעודד מחירויות הפרט בישראל. "בנושא חופש הביטוי אני חושב שאפשר לתת לישראל ציון גבוה", הוא אומר, "כולל ביחס למדינות מערב אירופה וארה"ב".

אם כך, עיקר הביקורת מופנית כלפי מדיניות ישראל בנוגע לזכויות האדם של הפלסטינים. בהקשר הזה ראוי לציין כי כמה אלפי קילומטרים מזרחה במפה, חירבה ארה"ב מאז תחילת העשור כפרים אינספור באפגניסטן ובעירק. ובעזרתה האדיבה של בריטניה. בשנים האחרונות רבו הידיעות אודות בתי הכלא האמריקאים בגואנטנמו, באירופה ובעירק, בהם החוק האמריקאי ואמנת ז'נווה אינם תקפים, והפרות זכויות האדם הן עניין שבשגרה.

דו"ח אמנסטי לשנת 2007 שיפורסם בחודש הבא צפוי לשים זרקור מיוחד על ארה"ב ומלחמותיה בעירק ובחשודים לטרור. "ישנם אינספור דיווחים על חטיפה מהרחוב של חשודים, או של אנשים שנראים חשודים, ואלו מועלים על טיסות לא סדירות ונלקחים לבתי כלא סודיים", מגוללת ברזילי את המציאות הלא זוהרת של הממשל הפדראלי. "שם הם יכולים להישאר במעצר עד שש שנים ללא משפט. במקרים אחרים הם מוחזרים למדינות המוצא שלהם, שם אפשר לענות אותם".

הנשיא ג'ורג' וו. בוש חתם לאחרונה על חוק שמאפשר עינויי חשודים בטרור, המכונים "לוחמים בלתי חוקיים", ואינם זכאים להגנה משפטית. עוד התגלה כי זרועות הביון מצותתות לאזרחים אמריקאים ללא צורך בצו בית משפט, נושא עליו מקפידים במודיעין הצבאי של צה"ל.

במערכת העולמית, להבדיל מזו הפנים-מדינית, אין כל הגנה על החלש, והאינטרסים הלאומיים דורסים ברגל גסה כל העומד בדרכם, או"ם או שמו"ם. ישראל, במקרה הזה, אינה שונה בהרבה ממדינות אחרות. "כל עוד הכיבוש קיים אי אפשר להגיד שמצב זכויות האדם בישראל הוא טוב ביחס לעולם, כי הוא לא", אומרת ברזילי. "מאידך, בשדרות הפלסטינים הם אלה שמפרים את זכויות האדם של התושבים".

באמנסטי אמנם רגילים להצביע על חצי הכוס הריקה, אבל ורדי ברזילי מבקשת לאזן. "אני דווקא אופטימית, כי אני יודעת שבבסיסנו אנחנו עם הומני. אני מאמינה שלאט לאט אנשים מתחילים להבין שצריך לבצע שינוי, ואני גם רואה שהצבא מנסה לבצע רפורמות כדי להיות יותר המוניטרי, עם קורסים שמסבירים לחיילים אודות זכויות אדם. אני חושבת שנושא זכויות האדם קרוב ללבו של עם ישראל, ואני מאמינה שאפשר עוד לשפר. צריך לדעת יותר ולפחד פחות: הפחד משתק ומעוור אותנו".