הכל כלול

כשיושבים לרגע בשקט, מיד אפשר להרגיש איזו סוג של תודעה (Mind) יש לך באותו רגע. מי שיישב בשקט באופן קבוע, יידע להתבונן לתוך התודעה עצמה. בתור התחלה, בשלבים הראשונים, טוב להתחיל את ההתבוננות, המודעות, בתשומת לב המופנית אל הנשימה. כדאי להתחיל בנשימות ושאיפות איטיות, מלאות, פעם או פעמיים. לנשום פנימה לאט ואז לעצור את הנשימה, לכמה רגעים. כשהנשימה נעצרה, פשוט להתבונן בתודעה.

אחרי מספר תרגולים כאלו אפשר לחוש בשקט היחסי של התודעה ואז קל יותר להיות מודע למחשבות. החלק החשוב ביותר הוא שלא ליצור מאבק עם המחשבות, ללא ניסיונות להיפטר ממחשבה מטרידה כזו או אחרת. רק להתבונן אל המרחב האינסופי שבפנים.

למשל: המרחב שבחוץ. החלל המכיל את הכוכבים, המערכות השונות וכדור הארץ ביניהן. הכוכב הנקרא כדור הארץ, מכיל בתוכו את כל היבשות והימים, הרים, מדבריות, יערות וכל מיני נופים, כולם כלולים בתוכו. למרחב אין התנגדות לתוכן שהוא מכיל. כך גם בתוכנו. המודעות הטהורה שלנו (Conciseness) מכילה בתוכה את כל מהלך חיינו: ילדות, התבגרות, בגרות, עד היום הזה.

המודעות מכילה את כל מחשבותינו, הרשמים שלנו מהעולם החיצון והרגשות שלנו. מה שהגיע, מה שנרשם או בא והלך היא מחשבה. מה שנשאר, תמיד היה קיים ולעולם יישאר - זהו ה"עצמי" (Conciseness ,Self), המשמעות המוחלטת של המלה "אני". אם כך, המשמעות של להיות במדיטציה היא לא לעצום את העיניים, אלא להיות אחד עם ה"אני האמיתי" שלך, "העצמי".

יש שני פירושים למלה "אני". אחד יחסי ואחד מוחלט. הפירוש היחסי מתייחס לכל תואר שבא אחרי האני - אני אב, אם, אישה, איש, עשיר, עני ועוד. כדי להיות בעל זהות יחסית עלייך להשתמש במלה "אני" קודם. מיהו ה"אני" הזה? זהו ה"אני" המוחלט. קודם אני "אני" ואחר כך באים כל שאר הזהויות היחסיות שלי.

כל אחד ואחת והזהות היחסית שלו. כדי להיות הזהות המוחלטת לא צריך שם או זהות, אפילו לא מחשבה. כך הטבע שלך הוא המדיטציה. ללמוד לקדש את הכל, מעבר לתארים ולשמות. מדיטציה כזו נקראת בסנסקריט "נירגונה אופאסאנה" (Nirguna Upasana). הצורה והשם אינם קיימים, רק המודעות קיימת.

כך, עם המודעות הזו, כל מלה "אני" או כל שם שמשתמשים בו, מקבל את המשמעות האמיתית שלו. גם "אלוהים", המלה, מכילה בתוכה את כל הבריאה כולה. המלה עצמה אינה הדבר עצמו, הכוונה לא לאל מסוים או לשם מסוים מדת מסוימת. בדומה לזה שכשנאמר אפריקה, אירופה, אסיה, כוונתנו ליבשות שונות, אבל כשנאמר כדור הארץ - הכל נכלל בתוכו. אין צורך לומר: "העולם ואסיה", מכיוון שאסיה כלולה כבר בעולם. כך, אם אתה אומר- אדם, בהמה, כוכבי-לכת, גלקסיות, כאילו התייחסת ליבשות שונות. ברגע שתאמר- "אלוהים" או "הטבע" או כל מלה שתבחר - הכל כלול בתוכו.

כך שאין אלוהים ועוד משהו. אלוהים כולל בתוכו את הכל. אם נראה את האני שלנו כחלק מהבריאה, מהטוטאליות של הכל, מקומו של ה"אני" הולך לאיבוד ואיתו הפחד, החרדה, חוסר הביטחון והקונפליקט. הגוף - המורכב מחמשת האלמנטים הוא חלק בלתי נפרד מהבריאה כולה. כשמסתכלים על כדור הארץ מהחלל רואים כוכב אחד כחול-ירוק.

האם אתם יכולים להרגיש את האחדות הזו מבפנים ומבחוץ? זו הופכת להיות התפילה, המשאלה, המדיטציה שלכם. על ידי ההבנה של חוסר-הנפרדות בינך ובין העולם הסובב אותך אי אפשר עוד להתחמק מהאושר הנצחי הטמון בך תמיד. לשבת בשקט. לנשום. צריך להבין באופן ברור ונקי את הלך המחשבות שלנו, שעולות וצפות על רקע המודעות הנצחית. העיקרון הראשון, החשוב ביותר במדיטציה שלנו הוא ההבנה שאיננו מעוניינים באיזו סוג מחשבה מופיעה באותו רגע וגם לא בנוכחותו של מי היא מופיעה.

זוהי התופעה של "זה העוסק במדיטציה", "האני המודט", זהו הקול הפנימי שמעיר לנו ורוצה להיות כבר במצב של שקט - הוא אחד מהגורמים המפריעים לחוות את השקט עצמו. כמו להיות בג'ונגל או על שפת הים ולהתלונן על הרעש שהגלים או החיות עושים, במקום ליהנות מהשקט ממנו באים ואליו נעלמים כל הצלילים.

אם לא ניתן לקול הפנימי לחוות דעתו על מחשבה כזו או אחרת, אלא להתבונן על המחשבה המגיעה ונעלמת בשדה האינסופי של המודעות, הוא ייעלם וישקוט גם כן. בשביל להיות, לא צריכה להיות מחשבה. הרבה לפני שהמחשבה הגיעה כבר, החלל האינסופי של המודעות מחכה לה שתבוא. הרבה לפני שהצליל בוקע מהשקט, השקט כבר שם ולעולם יהיה. הרבה לפני שהכוכבים, השמש ומערכות הכוכבים נראים, כבר היה קיים החלל שיכיל אותם. מתוך ההבנה הזו, להתבונן פנימה ולראות את המרחב, ללא התערבות, ללא צורך לתת שם לכל מחשבה או תחושה, אפילו לא למתבונן, זוהי מדיטציה.

אל תעצימו את כוחן של המחשבות. מחשבה לעולם אינה מפריעה את המודעות. זוהי תכונה שה"אני" מעניק למחשבה בלבד. זוהי אשליה. אנחנו נותנים את הכוח לצלילים, לשמות ולצורות. רק ההכרה הפנימית, כנה ואמיתית, תביא לתובנה שהמלים אינן נחוצות, שמות אינם נחוצים, בשביל שמשהו יהיה קיים ביקום הזה.

זה אנחנו - יצורים דעתניים המנתחים, מתווכחים ומתייגים את הכל. בטבע אין מקום לשכלתנות שלנו, המידע והתיאורים. כשאנו מתכווננים אל העולם כפי שהוא, שם אין צליל או צורה, רק כך נבין את חוסר הנחיצות במחשבות שבתוכנו. רק אז, תוכלו ללמוד להשתמש בהן גם, בצורה נכונה, מתוך היותך השקט, המודעות והתודעה האינסופית שבתוכך. היו כך!

מתוך דברי המורה ההודי סוואמיגי' סודדהאנאנדה, שמבקר בישראל בימים אלו. סודדהאנאנדה הוא מורה הודי המלמד באנגלית מתובלת בהומור סוחף, את ההיבטים המעשיים של החיים המודרניים, מתוך כתבים בסנסקריט בני אלפי שנים במסורת הודאנטה.