שנת שבתון למזוז

10 חודשים של מאבק רצוף, הפגנות, הפרות סדר, תביעה מתמשכת לבטל את עסקת הקלון. עורכי דין זחוחים, יועץ משפטי לממשלה, שופטי בג"צ, כל אלה הגנו על עבריין מין מספר 1. לא הספיקו לכל אלה ולשלל בכירים נוספים קולם הרם של ארגוני הנשים, לא די היה להם בשורה ארוכה של מתלוננות, מה שהכריע את הסחבת היו דווקא עורכי הדין של אלים מינית סדרתי. במשך מעט פחות משנה, מאות נפגעות אלימות מינית הודיעו כי אין חוק עבורן, סדרה ארוכה של קורבנות מחו על העוול שרקח מזוז על חשבונן. 20,000 אשה ואיש בכיכר רבין צעקו "עד כאן". 2,000 נשים חסמו כבישים, הפגינו מול הכנסת ובית הנשיא, אך כל זה לא הספיק כדי לבטל עסקה שכל כולה אומרת שלנשים אין יותר ביטחון במדינה.

עתה יוצא מזוז בקריאות תדהמה, הכיצד מי שעבורו אירגן מתנה, מעז לסרב לקבלה אל חיקו, עלבון צורב ליועץ משפטי, שזה היום בו היה אמור להודיע על פרישתו. בנאום לאומה לפני זמן קצר טרח מזוז לנמק איך הפך אנס אלים סדרתי בהינף אחד למטריד מינית, שעל פי לשון העסקה היה נדמה כי רק במקרה, פה ושם, נתקל ומעד. ללא בושה וללא כל אשמה, ניצב לו אז יועץ משפטי של ממשלה כה תמוהה, והסביר לציבור רחב וזועם שלא ניתן להאשים באונס את עבריין המין הבכיר ביותר. כך הוא אמר, מטיל אחריות ואשמה על נפגעותיו של הקצב, כי אין לסמוך על דבריהן כי הן פחות רהוטות כביכול מפלדמן, אמיר וכל אלו שלמדו לחבר שלל מלים במגדל השן. מרוב שהדיר שינה מעיניו כדי לארגן עסקה חמורה כדי להציל את כבוד בית הנשיא והמדינה, לא טרח לקרוא עשרות ומאות מאמרים ועדויות, כל אלה מסבירים בצורה הצלולה ביותר כי לעולם עבריין המין קוהרנטי יותר מאלו שנפגעו מנחת אונו. אולי זה הזמן שמזוז ייקח לו חופשה, פסק זמן, כדי לעיין עמוקות במה במתועד זה מכבר, על ההבדלים בין עדותו של אנס לבין עדויות מי שהיו קורבנותיו.

יש הבדל גדול ובהיר בין המצאה של טקסט משפטי שמנקה מכל עונש אנסים לבין שחזור טראומות על ידי נפגעות של אלימות מינית. זו מלאכה כלל לא סבוכה להמציא ולכתוב אינסוף להג שמנקה אנס מחשד. כל שנדרש הוא לבנות מציאות חדשה, שאין בינה לבין מה שהיה כל קשר, לכך קוראים לברוא היסטוריה מחדש. אל מול עבודה שכל עורך דין מצוי בה- וודאי שבע כמו פלדמן וחבר מרעיו- ואל מול הבנייה מחדש של מציאות שבה מומחה כל אנס, מוטלת אחריות שקשה להכילה על נפגעות האונס לחזור אל כל רגע בתוך הזוועה. מאז אותה טראומה מינית, אחת או רבות, אנחנו לומדות לגייס את כל הכוחות כדי מעט לשכוח, לדחוק פנימה את אירועי האימה, שמא יגברו עלינו, לא ייתנו לנו להמשיך לחיות. אמנם אנחנו רוצות שיוטל האשם על מי שכבש אותנו בכוחו ושלטונו, אך בה בעת אנו חייבות להמשיך את חיינו, לרוב נאלצות גם לשתוק, להתבייש, להסתיר, שמא תוטל עלינו ולא על האנס סטיגמה פתולוגית-חברתית.

הגיע הזמן להקשיב לנו, מזוז-יועץ משפטי, ללמוד על ההבדל בין נאומים חוצבי להבות של עורכי דין שבחרו להגן על אנסים לבין עדויות של נפגעות אלימות מינית. כל אחת שחוותה, כילדה, נערה או אישה, את כיבושו של נשיא, אח, בוס או אב, תדע לספר כמה מורכבת היא המלאכה של שחזור הסיפור במלואו, כך שישביע רצון של שופטים עד כדי הרשעת האנס והשלכתו לכלאו. אל מולה ניצב לעולם אותו האחד, לעולם נראה רגוע אל מול סערת הנפש שלה. אם היה מזוז, יחד עם כמה מבכירי בג"ץ, עוצרים לרגע כדי להקשיב לשלל נפגעות ולא רק לעורכי דין לבאי כוחו של קצב, אולי היו מגלים את מה שלא השכילו ללמוד עד כה, כי אין זה מקרה שיש הבדל בין נאומים סדורים של עבריין המין לבין עדויות של קורבנות.

בשלל מאמרים, מחקרים, ספרים שפורסמו עד כה עולה בבהירות כיצד לשחזר את אותן עדויות. גובה עיניים, מבט לא מוכיח, הבנה, סבלנות, סובלנות, הקשבה, זה מה שנדרש בכל שיח, וודאי משפטי, עם נפגעים של טראומה, בין אם ניצולי וניצולות שואה או נפגעי ונפגעות אלימות מינית, וודאי אם זו היתה רצופה, סדרתית. מה שמצליח להתקבל כמובן מאליו כאשר זו טראומה שמקובלת על ציבור וחברה, מודר ומורחק כאשר המדובר באלימות מינית, שמוסתרת ומושתקת עדיין גם אם מי שנפגעה ממנה בישראל היא כל אישה שלישית.

אל תדרשו מאתנו להיות בהירות, אל תתבעו מכולנו לדבר בשפתם של אנסים ועורכי דין זחוחים ושלווים, הפסיקו להסתמך במקרים של טראומה מינית על שפה שמקובלת בספרי החוקים. אנו מלאות בראיות, בשלל הוכחות, כל אלה עשויים ממילון שנברא מתוך טראומה, שמצריך שחזור של מה שקשה בתוכה ולאחריה להכילו. מה שכתוב כבר באינסוף עמודים של נפגעות, בהן נשות מקצוע-חוקרים וחוקרות, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, מומחיות בטיפול בנפגעות טראומות מיניות, צריך להיות מונח עתה לפתחו של מזוז, זה הזמן שישחרר אותנו מקלונו, ייקח לו שנת לימודים, שבתון.

* דורית אברמוביץ', נפגעת אלימות מינית, מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר, מכללת ספיר.