וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סלקציה בכניסה לכנסת

אמל זיאדה

9.4.2008 / 11:56

אמל זיאדה מסבירה מדוע קוד הלבוש בכנסת הוא בעצם רק דרך מתוחכמת לבצע סלקציה בכניסה למשכן. על הון, שלטון וליווי'ס

בוקר יום שלישי, אני מתכוננת לצאת לדיון בכנסת ישראל, על שינוי חקיקה שמטרתה להקים בישראל שידור ציבורי. כן, כן, אחרי, 40 שנות טלויזיה בישראל, נזכר המחוקק שבאמת אין כאן שידור ציבורי, הפוליטיקאים מעורבים יותר מדי, ושהגיע הזמן לשנות דברים. בתור פעילה בארגונים לשינוי חברתי חשבתי שזה חשוב, אז סידרתי לעצמי אישור כניסה כנציגה של אחד הארגונים שפועלים בתחום, והתכוננתי לצאת. המטרה: לשכנע את המחוקק שהצעת החוק שלו ממש לא הולכת לסדר לנו שידור ציבורי.

לכבוד הכנסת החלטתי לשנות הרבה מהרגלי: את נעלי הספורט החלפתי בנעלי עקב וכדי להוסיף קצת למראה השמי החלטתי ללבוש ג'קט שחור מחויט, חשבתי להשלים את הלוק במכנסיים שחורים, אבל חשבתי שזה קצת יותר מדי, אז סגרתי על ג'ינס. ג'ינס! הו, כמה שהבחירה הזאת הולכת לעשות לי את היום.

אז אחרי שכמעט פספסתי את הרכבת, ומשם רצתי בטיסה לאוטובוס אחר, ואחר כך כמעט דרסה אותי אישה עם עגלת תינוק, הגעתי מתנשפת לפתח הכנסת. שם בכניסה עמד לו שומר מחוייך. כבר מרחוק הכנתי את תעודת הזהות כדי לחסוך את ההמתנה. כשקצת התקרבתי הוא צעק לעברי: "אין צורך למהר גם ככה לא יכניסו אותך...". ואחר כך הוסיף: "את בגי'נס". לא לקחתי את זה ברצינות, אבל הוא, עדיין עם חיוך, המשיך: "הלבוש שלך לא תואם את קוד הלבוש של הכנסת. אי-אפשר להיכנס בג'ינס".

לקח לי עוד כמה שניות, ארוכות, לקלוט את השטות הכי גמורה של היום: אני מגיעה מחיפה לירושלים, מתרוצצת בין אוטובוס, לרכבת, למונית, מפסידה יום עבודה, שגם ככה בקושי גומרת לי את החודש, אחרי שבלילה בקושי נרדמתי בגלל שיעורי הבית שהייתי צריכה להכין על הצעת-החוק הנדונה, מתאמצת בשביל להיראות בלבוש מהודר בשביל הכנסת, אפילו כמעט נקעתי רגל בגלל העקבים - ואחרי כל זה מונעים ממני לקחת חלק בדיון ציבורי, ולמה? כי אני לבושה בג'ינס!!!

לדליה איציק יש מה ללבוש

מסתבר שלפני כשנה, יו"ר הכנסת, ח"כ דליה איציק, התקינה קוד לבוש בכנסת, לפיו כל באי הכנסת מחוייבים בלבוש הולם. זה אומר שאין גופיות, ואין חצאיות מיני ואין ג'ינסים, כי זה לא ראוי להופיע בפני ח"כ בלבוש לא הולם. וזה לא משנה אם הח"כ הזה מנבל את הפה בנאומים במליאה או בדיונים בועדות הכנסת, זה גם לא משנה אם הח"כ חשוד בכמה וכמה מעשי שחיתות וקבלות שוחד למיניהן. זה בטח לא משנה כמה חוקים לא חברתיים, לא דמוקרטיים ולא צודקים מחוקק אותו ח"כ, וזה בטח ובטח גם לא משנה אם אף אחד בעצם לא יודע מה בדיוק עושה הח"כ בבית המחוקקים, אם בכלל.

זה גם לא משנה לאיציק, אם קוד הלבוש שלה יחייב מהיום אותנו, הציבור שלא מצליח לגמור את החודש ועדיין מתעקש להאמין בהליך הדמוקרטי, יידרש מעתה להוציא מכיסו כמה מאות שקלים בשביל לרענן את המלתחה לכבוד הכנסת. כנראה שאיציק לא בדיוק סובלת מבעית ה"מה ללבוש מחר?".

עמדתי שם בכניסה, הדיון בוועדה החל כבר לפני מספר דקות, ואני חסרת אונים מנסה להתקשר להפעיל קשרים (שאין לי) אולי בכל זאת יאפשרו לי לפנים משורת הדין, לממש את זכותי להשפיע על הליך קבלת ההחלטות. זה לא עבד. התשובה אצל כולם היתה: "מה את לא יודעת מזה? זה התפרסם בכל העיתונים!"

האמת, קראתי על זה בכל העיתונים. אבל לצד הרעב בסודן, הכיבוש בשטחים, העוני המתפשט וקריסת מערכת הבריאות מצפים ממני שכותרת על היוזמה של ח"כ דליה איציק למנוע הופעת גופיות בכנסת, תגרום לי להמשיך לקרוא את כל הידיעה לפרטיה, ולהגיע לפסקה על "גזירת הג'ינס"?

רק אל תקנו ג'ינס

אבל במלים פשוטות מסתבר, שככה מיישמת הכנסת סלקציה. ההון והשלטון חברו להם יחד, וכדי להדיר את רגליהם של פשוטי העם מלקחת חלק בדיונים ולנסות ולהחדיר ערכים של צדק חברתי וזכויות אדם, החליטו לעשות זאת בדרך הכי דבילית - לבוש הולם. אז אם אתה אזרח שמשתכר שכר מינימום, או אמא חד-הורית, או סטודנטית שלא מצליחה לממן את שכר הלימוד, אתם, שמהווים קרוב ל- 80% מהאוכלוסיה בישראל, בשביל להביא את מצוקתכם אל בית המחוקקים, בתקווה למצוא שם מענה, תצטרכו קודם לכן לעשות סיבוב של שופינג בקניון – רק אל תקנו ג'ינס.

אבל חוויית הסלקציה שלי לא נגמרה כאן. בזמן שאני עמדתי וניסיתי בכל זאת לשכנע איזה מישהו מבעלי הלבוש ההולם להגדיל ראש ולאפשר לי להיכנס, התאספה בקרבתי קבוצה של בני נוער, שארגנו עבורם סיור בכנסת. כולם לבושים בג'ינס! כן, ג'ינס! הם נכנסו, אני לא. ולמה? כי הם לא מוזמנים לפגוש ח"כים, הם רק מסיירים במשכן הכנסת. ואני תוהה, מה יקרה אם איזה ח"כ ייתקל בהם במסדרונות הכנסת? אבויה, הכיצד ייתמודד אותו ח"כ עם המראה הכל כך לא הולם שמולו, ועוד בכמויות של כמה עשרות בני נוער.

לפני כמה שנים עברתי חוויה דומה. בכניסה לאחת המסעדות המפוארות בחיפה, שם למעלה בכרמל, ביקשתי להיכנס יחד עם חברה. גם שם לבשנו ג'ינס. גם שם לא הורשנו להיכנס, והטענה היתה שאין מקום, וזה לא משנה אם מבעד החלון אפשר היה לראות את השולחנות הריקים. ההרגשה היא הרגשה רעה. לא לזכות להיכנס למקום שאני מבקשת להיכנס אליו, רק בגלל שהמשכורת שלי לא מאפשרת לי לקנות "ארמני" או "ורסאצ'ה", גורמת להרגשה של עלבון, של השפלה. אבל שם, לא בדיוק רציתי לממש זכות בסיסית לקחת חלק בהליך קבלת ההחלטות. זאת הרי הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון. או שלא?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully