לונדון: שני לצים מתמודדים על העירייה

ב-1 במאי ייערכו בחירות לראשות עיריית לונדון, העיר חמורת הסבר ועתירת המסורת. אבל גינונים, אצולה ונימוס בריטי הם הדברים המרוחקים ביותר משני המועמדים המובילים לראשות העירייה, קן ליבינגסטון ובוריס ג'ונסון. לא ברור אם נוכח הפשיעה הגבוהה ותרבות הבריונות המתפשטת, יוקר המחייה הבלתי ניסבל והעימותים הבין תרבותיים בבירת בריטניה, לא היה עדיף ללונדונים מועמד קצת יותר כבד ראש.

את קן ליבינגסטון אין צורך להציג. לראש העיר המכהן מאז שנת 2000 יש היסטוריה עשירה של התסבכויות ואמירות מביכות ותוקפניות. בשנת 2002 דיווח ה"איבנינג סטנדרד" שליבינגסטון התקוטט עם חבר של בת זוגו במסיבה. על פי הדיווח, החבר, רובין הדג'ס טען שליבינגסטון דחף אותו במורד המדרגות. הוא גם, לכאורה, התנהג באלימות כלפי בת זוגו, שהייתה בהיריון עם ילדם הראשון. הוא עמד לדין משמעתי ונמצא זכאי מחוסר הוכחות.

ליבינגסטון כינה את אריק שרון "פושע מלחמה" והאשים אותו בטיהור אתני על הטבח בסברה ושתילה. לזכותו יאמר שהוא לא עושה חשבון לאף אחד, ואמר גם שהוא מחכה לראות את משפחת המלוכה הסעודית "תלויה מעמוד חשמל". על הפלסטינים הוא אמר שאילו אזרחי אנגליה היו נתונים לכיבוש וזכויותיהם היו נמנעות במשך שלושה דורות לפעמים, אנגליה הייתה מייצרת מחבלים מתאבדים רבים.

בשנת 2003 אמר ליבינגסטון על ג'ורג' בוש שהוא "הסכנה החמורה ביותר לחיים על פני כדור הארץ" והאשים אותו בשחיתות. אולם המקרה המפורסם ביותר הוא הדו שיח שניהל עם עיתונאי ה"איבנינג סטנדרד", אוליבר פיינגולד בשנת 2005. פיינגולד התקשר לליבינגסטון ושאל אותו כיצד עברה עליו מסיבה בה השתתף.

ליבינגסטון, שכזכור יש לו חשבון ארוך עם האיבנינג סטנדרד שאל אותו אם הוא היה בעבר פושע מלחמה נאצי. פיינגולד, יהודי במוצאו, ענה לו שהוא נעלב מהאמירה, אבל ליבינגסטון לא נסוג. הוא טען שפיינגולד עובד בעיתון בעל עבר פאשיסטי (מה שנכון עובדתית), ושהוא כמו שומר במחנה ריכוז ש"רק עושה את עבודתו". מועצת העיר דרשה מליבינגסטון להתנצל, והוא סירב. הוא הושעה מתפקידו למשך חודש על ידי בית דין משמעתי, אבל לא חזר בו והוא מוסיף לטעון שצדק. הוא התנצל בסופו של דבר בפני הקהילה היהודית על הפגיעה בה.

הרשימה נמשכת עוד ועוד, ועושה רושם שללונדונים נמאס ממי שכונה "הליצן הקולני של הפאב" על ידי העיתונות, משום שהוא מפגר בסקרים. אבל התחליף, עושה רושם, לא מבטיח ביותר, לפחות לא בכל הקשור לממלכתיות. בוריס ג'ונסון, בן 43, עיתונאי לשעבר וחבר פרלמנט שמרן היה משתתף פופולרי בתוכניות בסגנון "פופוליטיקה". באחת התוכניות, הוא הודה שהסניף קוקאין אבל אמר ש"התעטש וההסנפה נכשלה".

ג'ונסון התייחס כמה פעמים באופן מעליב למיעוטים. פעם אחת הוא דיבר על "אורגיות של קניבליזם ורצח" בגינאה החדשה. הוא אחר כך אמר ש"יוסיף את גינאה החדשה לרשימת ההתנצלויות העולמית שלו". הוא הביע התנגדות לפעילותו של "השף העירום", ג'יימי אוליבר, למען אוכל בריא בבתי ספר, קמפיין שראשי מפלגתו שיבחו פעמים רבות. בתגובה לכך, ג'ונסון מקפיד לכנות את אוליבר "קדוש" ו"משיח", באופן אירוני.

על העיר פורטסמות' הוא אמר שהיא: "אחד המקומות המדכאים ביותר בדרום אנגליה, מלאה ביותר מדי סמים, שמנים, אנשי חסרי הישגים וחברי פרלמנט מהלייבור". אבל ההאשמה הכבדה ביותר כלפיו היא בגזענות. על הטענות בדבר גזענות של המשטרה הוא אמר שהן "היסטריה", והתנגד לחוקים נגד אמירות גזעניות בפומבי. במאמר שכתב על ביקורי טוני בלייר בארצות העולם השלישי, הוא תיאר איך "לוחמי השבטים מקבלים ב'חיוכי אבטיח' את הצ'יף הלבן". על המלכה הוא אמר שהיא אוהבת את חבר העמים הבריטי משום שהוא "מספק לה קהל של 'פיקנינים' המנופפים בדגלים". "פיקנינים" היא מילת גנאי לילד שחור.

ג'ונסון הוכיח את איתנות הסטנדרטים המוסריים שלו כשהסכים לספק לחברו לספסל הלימודים, פושע בשם דריוס גופי, את כתובתו של עיתונאי "ניוז אוף דה וורלד", כדי שגופי יוכל להכות אותו. העיתונאי, סטיוארט קולייר ידע יותר מדי על הונאה בה גופי היה שותף והוא החליט לנקוט צעדי מניעה. ג'ונסון שאל עד כמה קשה הוא מתכוון להכות את קולייר וגופי אמר שיהיו לו בוודאי פנסים בעיניים וכנראה צלעות סדוקות.

לונדון, אם כן, תצטרך לבחור בין גזען אקסצנטרי ואפלולי לבין בריון חסר גבולות עם נטיות אנטישמיות. שניהם מבטיחים חיים טובים יותר ללונדונים, כמובן, אבל אף אחד מהם לא מצליח אפילו לשמור על הדבר היחיד שהוא בשליטתם הבלעדית, פיהם.