נאט"ו ורוסיה: הקאמבק של המלחמה הקרה?

מדוע חשוב כל כך לרוסיה למנוע את צירופן של אוקראינה וגיאורגיה לנאט"ו? ולמה הצבת טילים בפולין מאיימת להגדיל את המתיחות?

שי אילן

נשיא רוסיה היוצא ולדימיר פוטין ביקר אתמול (שישי) בפסגת נאט"ו. הוא בא כדי לדבר על ההבטים החיוביים ביחסים בין ברית ההגנה הצפון אטלנטית לבין רוסיה, ועל חזונו לעתיד טוב יותר. אולי הוא בא כדי להרגיע קצת את המתיחות, על רקע ההתנגדות העזה של רוסיה למערכת טילי ההגנה האווירית שארצות הברית רוצה להציב במזרח אירופה. אולי הוא בא כדי להסביר מה המפציצים האסטרטגיים שלו עושים ליד טריטוריות אנגליות, אמריקאיות ונורווגיות השכם והערב.

תהיה אשר תהיה כוונת ביקורו המוצהרת, הוא לא נמצא שם כדי להשתחוות בפני המערב ולהגיד אמן למהלכים כמו צירוף אוקראינה וגיאורגיה לנאט"ו. אחרת הוא לא היה פורש השנה מאמנת הנשק הקונבציונלי, שאוסרת עליו לרכז כוחות בסמוך לגבולות.

התקשורת במערב ליוותה באי אמון את הצעדים שנקטה רוסיה בשנה האחרונה, כמו הפרישה האמורה מאמנת הנשק. מדוע, שואלים בתמימות במערב, רוסיה כל כך מתנגדת להצבת מערכת טילים למטרות הגנה. ארצות הברית טוענת שהטילים שיוצבו בפולין והרדאר שימוקם בצ'כיה מטרתם לסוכך על אירופה מפני התקפה גרעינית אירנית. הרוסים אמורים לקדם בברכה מערכת כזאת, שככלות הכל מוצבת במדינות שהן חברות נאט"ו.

ומוסיפים לשאול, מדוע במצב של שלום, אחרי שהותרנו את המאבק הבין גושי מאחורינו, רוסיה חוששת מצירוף אוקראינה וגיאורגיה לנאט"ו? הרי לא מדובר באיום אסטרטגי עליה. שתי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר הן מדינות עצמאיות היום, שצירופן לנאט"ו הוא עניינן.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - זה הזמן לפתרון טבעי וקבוע להתקרחות גברית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה

געגועי רוסיה להשפעה אזורית

אין תשובה אחת לשאלות האלה, בוודאי לא פשוטה. ב-1955 נוסדה ברית ורשה של מדינות מזרח ומרכז אירופה. היא פורקה ב-1991, במהלך שהוביל וצלב האבל הצ'כי. הונגריה, רומניה, צ'כיה, סלובקיה ופולין הן היום חברות בנאט"ו. כך גם המדינות הבלטיות, שהיו חלק מברית המועצות. הצטרפותן של אוקראינה וגיאורגיה תהיה מבחינת רוסיה בגדר התפרקות סופית מהשאיפה לשוב ולהיות בעלת השפעה.

כמקרה מבחן למידה בה רוסיה זקוקה לבנות ברית אפשר לראות את נאמנותה לאינטרסים של סרביה בקוסובו. סרביה נהגה במשך שנים כבריון אלים במיוחד. היא לא הביעה חרטה על הטבח של סלובודן מילושביץ בקוסובו שהביא לשם את כוחות נאט"ו. במשך שנים היא לא הסכימה לדון בכלל בעצמאות קוסובו. רוסיה העניקה לה גיבוי מלא, עד כדי כך שבחודש שעבר היא איימה בתגובה צבאית, אם נאט"ו תגדיל את כוח שמירת השלום שלה בקוסובו.

סרביה מצדה תמכה כל העת במדיניות האגרסיבית של רוסיה בקווקז, נגד הבדלנים האיסלמיים בצ'צ'ניה ובאינגושטיה. נראה שמלבד אינטרסים הדדיים, רוסיה וסרביה חולקות תפישה לאומית ופוליטית דומה, שמניחה שכדי לשמור על הגבולות והמורשת מותר להשתמש בכוח רב, בלי לתת דין וחשבון לאיש. על פי התפישה הזאת, גיאורגיה ואוקראינה הן חלק מרוסיה. בתוך שתי המדינות הללו, במיוחד באוקראינה, יש זרמים פרו רוסיים חזקים, שמתנגדים לצירוף לנאט"ו. רוסיה לא יכולה להרשות לעצמה להפקיר את אוהדיה ולוותר בלי מאבק על השפעתה שם.

"מהפכת הוורדים" בגיאורגיה והמהפכה הכתומה באוקראינה דחקו לצד את תומכי רוסיה בשתי המדינות. אבל האינטרס האסטרטגי והכלכלי של רוסיה בשתי המדינות לא נעלם. אוקראינה היא צרכנית חשובה של גז שמגיע מרוסיה וחלק ניכר מהיבוא והיצוא של גיאורגיה עובר דרך רוסיה. במצב בו חזרתה של רוסיה למעמד של מעצמת על תלוי בכוחה הכלכלי, במיוחד ביכולתה לייצא אנרגיה, ויתור על אוקראינה כאזור השפעה הוא בלתי נתפס.

מאזן כוחות עולמי חדש?

בניגוד לאופן בו דברים נתפסים במערב, הרוסים כמעט נעלבים מכך שבמערב מקלים ראש בחששות שלהם. לפי תפיסתם, הם כבר הפסידו הרבה מאוד נכסים אסטרטגיים, והם אינם מבינים מדוע הם נדרשים להשלים עם הפסדים נוספים. הנסיגה מאמנת הנשק הקונבנציונלי הייתה התראה לא חמורה במיוחד ביחס למה שהם מסוגלים לחולל. אם רוסיה תפרוש גם מאמנת הנשק הגרעיני, כפי שהיא רמזה בעבר שהיא עשויה לעשות, אז יתחיל מחול שדים אמיתי. היא נמנעה עד כה מלפעול בכיוון כזה, וחשה שבכך היא מפגינה איפוק.

השיקום של רוסיה, שפוטין נטל על עצמו באופן כמעט בלעדי, לא הושלם עדיין לחלוטין. הוא התנהל בשתי חזיתות עיקריות, צבאית וכלכלית. החזרת יכולת ההרתעה, שכחלק ממנה עורכת רוסיה את התמרונים האסטרטגיים סמוך למרחב האווירי המערבי היא אות ש"אנחנו כאן ואל תתעלמו מאיתנו" לדידה של רוסיה. מצד שני, היא נאבקת לשמר את יכולתה לקיים קשרי מסחר עם המערב כדי שכלכלתה לא תיפגע, וזו אחת הסיבות לביקור של פוטין ברומניה, בוועידת נאט"ו.

ואולי פוטין מזהה בעורמתו משהו אחר. חוסר היכולת של מדינות נאט"ו להגיע להסכמה בדבר צירוף אוקראינה וגיאורגיה וחילוקי הדעות בין אירופה לארצות הברית בעניין מקדוניה מעידים על חולשה של הברית. כוחות נאט"ו נמצאים כבר שבע שנים באפגניסטן ועדיין הנוכחות שם לא הביאה לתוצאות משביעות רצון. ארצות הברית ובריטניה הן המובילות העיקריות של היוזמות הצבאיות של הברית, והתרומה שלהן גדולה הרבה יותר מזו של צרפת או גרמניה השאננות למשל.

מאזן הכוחות בעולם יכול להשתנות, נוכח הבקיעים האלה בנאט"ו. בריתות אסטרטגיות בין רוסיה לסין, המרחיבות את השפעתן באפריקה ובאסיה כבר עכשיו מניבות רווח כלכלי אדיר לרוסיה ותומכות בהתפתחות המואצת של סין. רוסיה בראשות ולדימיר פוטין ודימיטרי מדבדב לא תוותר, יש להניח, על שאיפות ההתעצמות שלה, מתוך הכרה בכך שנאט"ו היום אינה בהכרח מתחרה שאי אפשר לנצח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully