מצה שמורה: חודשיים הכנות, יום אפייה אחד

מזה כעשרים שנה אורי כלפה, חבר קיבוץ משואות יצחק, חולם על אפיית מצות כבר בחודשי החורף. בשעה שכולם עסוקים בהדלקת נרות חנוכה, אורי שואל, מברר, מכין רשימות, ובודק את התנור ומכשיריו. כשמגיע היום המיוחל הוא מגייס את בני המשק לדורותיהם ומקים קו ייצור לאפיית מצות שמורות לחג הפסח. מצה שמורה היא מצה שנאפתה מחיטה השמורה ממגע של מים מזמן הקצירה ועד אפייתה. קשה להאמין, אך טרחה של חודשיים מסתכמת ביום אפייה אחד בשנה.

"זה מפעל ליום אחד" אומר אורי, יוזם הפרוייקט. "המפעל הזה כרוך בכמעט חודשיים הכנה". במהלך החודשיים אורי עומל על השגת החומרים הדרושים- קמח וציוד אריזה, כמו גם בניית תנורים כשרים לפסח וגיוס כח אדם לעבודה. את החומרים הוא משיג ממאפיות שונות "הם נותנים לנו נייר לשולחן ואנחנו בתמורה נותנים להם מגבונים לחים של מפעל הקיבוץ. זו עסקת חליפין כזו, אחד מבין את השני, זה נהנה וזה לא חסר".

"העיקרון הוא לשתף את כל האוכלוסייה מנער עד זקן. כל שנה אנחנו אופים מצות שמורות לכל המשק כולל לכל המבוגרים שלא יכולים להגיע לאפייה. אמנם לעיתים יש קולות שאומרים למה לך לעבוד כל כך קשה אם אפשר לקנות מצות בזול, אך מדובר פה בפעילות ציבורית, דתית, תרבותית שמשתפת את כל שכבות הציבור. וזה היופי, שבליל הסדר אנחנו אוכלים את המצות שאנחנו עשינו במו ידינו ויש לזה ערך חינוכי וחברתי. בסופו של דבר כשמגיעים לפה ורואים שיש השתתפות כל כך רחבה, ובאמת אנשים עובדים מכל הלב, זה נותן הנאה, לא רק לי, לכל הציבור במשואות יצחק."

תהליך אפיית המצות אורך שמונה עשרה דקות מקסימום, ונעשה בפיקוח רב קהילת משואות יצחק. "המאפייה כאן היא יוזמה קהילתית, לא למטרה של פרנסה, ולא למטרה מסחרית" אומר הרב מאיר נהוראי. "הדבר המיוחד בכל הסיפור הזה הוא שהקהילה כולה היא זו שמגיעה לכאן, היא זו שאופה את המצות לעצמה, וכולנו אוכלים את המצות שאותן אנו אופים בעצמנו. זה לחם העוני האמיתי של המצה, לחם עוני שעובדים עליו ולאחר מכן אוכלים אותו בחרות אמיתית במהלך ליל הסדר".