המהפכן-
מרטין לותר קינג נולד ב-1929, ונורה למוות ברביעי באפריל 1968, השבוע לפני 40 שנה. במהלך חייו הקצרים, שהביאו להשפעה מרחיקת לכת, הנהיג קינג את "התנועה לזכויות האזרח", הטיף להתנגדות בלתי אלימה של אפרו אמריקאים, עמד בראש "המצעד לוושינגטון למען שכר ושוויון", והיה לצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לשלום. במצעד, מסמלי הסיקסטיז האידיאליסטיות, נשא את נאום "I Have a Dream". השתתפו בו 200 אלף שחורים ו-50 אלף לבנים.
רצח המנהיג-
קינג נרצח בחדר במלון בטנסי, על ידי ג'יימס ארל ריי, גנב פשוט. קורטה סקוט קינג המשיכה בדרכו של בעלה במאבק למען זכויות אזרח בארה"ב, ונגד האפרטהייד בדרום אפריקה. היא וילדיה מחו על הרשעתו של ריי מאחר שלפי טענה פופולארית הוא לא פעל לבד. בית המשפט אף הרשיע מאוחר יותר בתביעה אזרחית את לויד ג'אוורס בארגון מותו של קינג. על פי טענות נפוצות, שנשללו עלי ידי משרד המשפטים האמריקאי, הם פעלו בשליחות השלטונות הפדרליים, שראו בקינג איום.
זכרונות מדממים -
"עץ דרומי נושא פרי מוזר/ דם על העלים, דם בשורשים/ גופה שחורה מטלטלת ברוח הדרומית/ פרי מוזר תלוי מעץ הצפצפה."
כך שרה בילי הולידיי על פשעי הקו קלוקס קלאן. שחורים רבים מתו בארה"ב מסבלות העבדות, עד לשחרורם במלחמת האזרחים. הקו קלוקס קלאן לבצע מעשי לינץ' בשחורים. הקורבן האחרון נבחר באופן שרירותי ב-1998, בעיר ג'ספר שבטקסס.
מלקולם אקס-
מלקולם אקס, יליד 1925 בחר את שם משפחתו כהתרסה נגד שמות שניתנו לעבדים, וכדי לאזכר את קעקוע האות X על זרועם של אבותיו. הוא היה מנהיג תנועת "אומת האיסלם" הקיצונית שהטיפה כנגד לבנים, ואבי "הכוח השחור". אקס כינה את המצעד של מרטין לותר קינג "הפארסה בוושינגטון", וקרא לעליונות שחורה ומאבק אלים. אחרי שעזב את "אומת האיסלם" הורה הארגון לחסלו והוא נרצח ב-1965.
הגזענות בדרום -
רוזה פרקס, הנראית כאן בתמונה בצוותא עם מרטין לותר קינג, היתה זו שלמעשה שימשה כהשראה לפועלו. בשנת 1955, במונטגומרי שבאלבמה, סרבה פרקס לפנות מקום באוטובוס לנוסע לבן, כמקובל באותם ימים. היא נעצרה ונקנסה, אבל בעקבות המעצר יזמו שחורים חרם על התחבורה הציבורית. אחרי 381 ימי חרם שקינג היה ממארגניו ואשר גרמו נזק כלכלי כבד, חוקי ההפרדה הגזעית באוטובוסים בוטלו. פרקס, שהלכה לעולמה לפני שנתיים זכתה לכבוד של גיבורה לאומית.
גאונות ודיכוי -
אחרי דורות של מוזיקת סול, R&B, פאנק והיפ הופ, שהפכה לפסקול הדורי הכלל- אמריקאי והעולמי, מדהים להיזכר בצ'רלי "בירד" פרקר. פרקר היה מראשוני המוזיקאים השחורים שלא ניגנו ללבנים בלבד. פרקר היה מייסד זרם הבי-בופ, וירטואוז ג'אז נועז, שכמו חבריו בניו יורק של שנות הארבעים סבל מאפלייה קשה. הוא התמכר להירואין ונאסר עליו לנגן ולהרוויח את לחמו, אפילו לא במועדון שנקרא על שמו, "בירדלנד". פרקר מת בגיל 35 והרופא שניתח את גופתו אמר כי "גילו הפיזיולוגי היה מעל 60".
השגשוג הספורטיבי -
מוחמד עלי היה הסמל הספורטיבי השחור האולטימטיבי: הוא התפרסם הן בזירת האגרוף, והן כקול בעל כריזמה חד פעמית בהתנגדות למלחמת ווייטנאם. את מקומו בתרבות השחורה באמריקה תפס מייקל ג'ורדן: פנומן ספורטיבי שהפך לכוכב הגדול בעולם כולו, תוך שהוא מתרחק מסוגיות גזע ופוליטיקה. "גם רפובליקנים קונים נייקי", ענה האיש שהפך לסמל של חברת הנעליים, כשנשאל מדוע אינו מזדהה בגלוי עם הדמוקרטים. טייגר וודס, בן התערובת שכבש את הגולף, ספורט הלבנים, הוא ממשיך דרכו.
זוהר שחור -
כוכבת הקולנוע האלי ברי זכתה בשנת 2002 בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט "מונסטר בול". היא הייתה לאישה השחורה הראשונה, והיחידה עד כה, שזכתה בפרס. לברי קריירת משחק ארוכה ומגוונת, והיא גילמה מחד נערת ג'יימס בונד בסרט "למות ביום אחר", ומנגד תפקידים רציניים כמו דמותה של ויויאן ב"קדחת הג'ונגל".
ההזנחה נמשכת -
סופת הוריקן קתרינה, שהשתוללה באוגוסט 2005 בלואיזיאנה וסביבתה, הציפה לעיני כל את ההזנחה שעדיין שרירה וקיימת ביחס לאוכלוסיה האפרו-אמריקאית. השלטונות התעלמו מהתרעות, לא הגיבו בזמן, לא הקצו מקלטים ואמצעי פינוי והתושבים בשכונות העוני של ניו אורלינס הופקרו לגורלם. לעיני העולם נחשפו התשתיות הגרועות והמצוקה בה חיים אזרחים במדינה העשירה בעולם.
אחרית הימים -
צמד ה"או", אובמה ואופרה, כאן בתחילת מסע הבחירות למפלגה הדמוקרטית, במהלכו קרה הלא יאמן. הדמוקרטים, כך נדמה, מעדיפים את ברק אובמה כמועמדם לנשיאות. הסנטור נתפס כמעין תערובת עדכנית בין מרטין לותר קינג ואברהם לינקולן. גם אם לא יצליח בהתמודדות על הג'וב, זהו ציון דרך המעיד על המרחק הכביר שעבר מאז ימי ההפרדה באוטובוסים. אם יצליח, ההשלכות ביחס לאוכלוסיה השחורה בארה"ב, העולם השלישי והעולם האיסלמי עשויות להיות עצומות.