בזמנים עתיקים חיו שני אחים יחד. האח הבכור, נופאטסיס שמו, היה נשוי לאישה רעת לב ששנאה את אחיו הצעיר אקאיאן. מידי יום דרשה האישה מהאח לסלק את אקאיאן, אך הוא סירב להיפרד ממנו. השניים היו קשורים לזה לזה, לאחר שהוריהם נפטרו בילדותם והם נותרו בעוני ומחסור.
אישתו של נופאטסיס, החליטה לנקוט במהלך תקיף לפי עצתה של יועצת מלאת רוע. יום אחד כשבעלה חזר מהציד, הוא מצא אותה מתאבלת בבגדים קרועים. היא אמרה לו שאקאין נהג בה באלימות. השקר חדר ללבו של נופאטסיס ומילא את לבו שנאה לאחיו החף מפשע. מאותו יום החל לתכנן כיצד ייפתר ממנו. הקיץ הגיע, עונת הפשרת השלגים, עופות המים הפיצו את נוצותיהן הצבעוניות ובני השבט קישטו בהן את חיצי הציד שלהם.
שני האחים יצאו לאסוף נוצות לחיציהם באגם ליד אוהלו של נפאטסיס. הם בנו לעצמם רפסודה מגזעי עצים, כדי שיוכלו להגיע לאי שבמרכז האגם ולחפש נוצות מתאימות. הם נפרדו לדרכיהם. אקאיאן העמיק לתוך האי, הרים את ראשו וראה לפתע את אחיו חותר לכיוון אדמת ביתם. הוא קרא אליו בקול, אך אחיו ענה שמגיע לו לגווע על האי בגלל שנהג באכזריות כלפי גיסתו. אקאיאן נשבע שמעולם לא פגע באישה בכל דרך שהיא, אך נופאטסיס לגלג עליו והמשיך לחתור. במהרה הוא נעלם מהעין ואקאיאן ישב ופרץ בבכי מר.
הוא התפלל וביקש מעומק לבו עזרה מישויות הטבע, השמש והירח עד שהרגיש התעלות. הוא בנה לעצמו מחסה מענפים ומצע רך לשינה מנוצות הציפורים. הוא ניזון מהאווזים והברווזים שאכלסו את האי והכין לעצמו גלימת חורף חמה מעורם. הוא גם אסף לעצמו מספיק ברווזים שאילף כמזון לתקופת החורף. יום אחד הוא נתקל במחילה של בונים. כאשר הציץ פנימה בסקרנות, הבחין בבונה קטן שהזמין אותו להיכנס למעונו.
עצמותיו של האח
אקאיאן התקבל בברכה במחילה שבה שכן הבונה הבוגר עם בני משפחתו. היה זה הצ'יף של הבונים. אקאיאן סיפר לו כיצד נהג בו אחיו באכזריות רבה והבונה הנבון ניחם אותו. הוא הזמין אותו לשהות במעונו בתקופת החורף וללמוד ממנו על סגולת הבונה.
אקאיאן קיבל את ההזמנה בהכרת תודה וכשהבונים חסמו את ביתם לקראת החורף הוא נשאר עימם. הם שמרו על חום גופו כשהניחו את זנבותיהם העבים והרכים עליו ולימדו אותו כיצד להשתמש בטבק ואת הריקודים והמזמורים הטקסיים והתפילות וקסמי הריפוי הייחודיים להם.
הקיץ הגיע ובעת הפרידה ביקש הבונה מאקאיאן לבחור מתנה. אקאיאן ביקש את הבונה הקטן שאיתו יצר במשך החורף קשרי ידידות עמוקים. הבונה הקטן היה יקר ללבו של האב, אך לבסוף הוא נעתר להפצרותיו של אקיאן והתיר לבנו להצטרף אליו. הוא גם ייעץ לו לאסוף וליצור לעצמו שקיק ריפוי של סגולות הבונים בשובו לכפר הולדתו.
נופאטסיס חזר לאי על הרפסודה לחפש את שרידיו של אקאיאן, בטוח שאחיו מצא את מותו בחורף. אך בזמן שחיפש, אחז אקאיאן את הבונה הקטן בזרועותיו ודחף את הרפסודה למים וחתר חזרה לכפר מולדתו. כשחזר, סיפר את סיפורו לצ'יף של השבט, הכין לעצמו צרור ריפוי שהכיל את מסתרי הידע של סגולת הבונים והחל ללמד את בני שבטו את סגולות הריפוי המלוות בשירים וריקודים טקסיים.
הוא הזמין את הצ'יפים של שבטי החיות לתרום כל אחד מהידע הייחודי לו. כשסיים ללמד את כל שהיה עליו להנחיל לבני שבטו, היה כבר שוב סוף החורף. הוא חזר על הרפסודה לאי עם הבונה הקטן, שהיווה עזרה עצומה עבורו בלימוד האנשים את טקסי הבונים. הוא החזיר את הבונה הקטן להוריו וקיבל תמורתו מקטרת שנועדה ללוותו בטקסי הריקוד והשירה המרפאים.
על האי הוא מצא את עצמותיו של אחיו האכזר, שפגש בגורל שייעד לאחיו החף מאשמה. בכל אביב, ביקר אקאיאן את הבונים וקיבל פריט מיוחד לשקיק הריפוי שלו. הוא התחתן וייסד שושלת של אנשי ריפוי שהעבירו מאב לבן את סגולות הריפוי של הבונים מאז ועד היום הזה.
ריפוי הנשמה
אגדה זו משקפת שיעור חיים קשה שהביא ליציאתו לאור של איש מרפא דגול. פירוש המלה סגולה אצל בני השבטים האינדיאנים היא איכות של ריפוי. סגולות הבונה הן בנייה, שיתוף וגישור. סגולת הבונה מכילה עוצמה הנובעת מהשגת יעדים על ידי בניה, אומנות, עבודת כפיים ותודעה גבוהה של שיתוף המאפשר לכל אחד בקבוצה לממש את עצמו ואת כשרונותיו. הפקה של מיזמים הדורשים עבודת צוות, מאפשרת הגשמת פרוייקטים מורכבים וגדולים יותר שאין ביכולתנו לבנות לבד.
ההתבוננות באגדה משקפת לנו היבטים שונים של האני. האישה מייצגת איכות נשית בלתי מאוזנת המהווה קרקע פורייה לרוע לב ותככנות. שני האחים מייצגים שני היבטים של איכות גברית, הבוגר והצעיר המחובר לילד הפנימי.
באגדה, החלק הנשי הוא ביקורתי ואינו מוכן להכיל ולקבל את ביטויו של הילד. הרצון ל"הרוג" חלק באישיות, מביא בסופו של דבר להתעצמותו, כפי שבאגדה התחבר האח הצעיר לבונה הקטן ולמד את סגולות הבניה של הבונים. הילד הקטן תמיד מחובר לחלומות, הבונה מבלה במים חלק ניכר מחייו. המים נקשרו מאז ומתמיד להיבטים מיסטיים ולחלימה. הבונה מלמד אותנו לפעול כדי לבנות את חלומותינו והתוצאה היא ריפוי הנשמה.
אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.
