פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היינו פה: המרגל שתקענו

      והפעם בפינת ההיסטוריה האקטואלית: מה עלה בגורלם של שאר המרגלים עבור ישראל שנתפסו, אלה שלא נקראים פולארד

      אחת לכמה חודשים שבה ועולה לכותרות פרשת ג'ונתן פולארד, שהורשע בארצות הברית בשנת 1985 בריגול לטובת ישראל, ונידון למאסר עולם. לעיתים נוצר הרושם שגורמים שונים מבקשים לגרוף רווח פוליטי מהחייאתה של הפרשה, ובמקביל במשך השנים נשמעו טענות כי ישראל הפקירה את פולארד. השבוע למשל הוטחה ביקורת במבקר המדינה על כך שמשרדו חוקר את האופנים בהם ניסתה ישראל להביא לשחרורו של המרגל.

      האם יש ממש בטענות על הפקרתו של פולארד? מעבר לתחומים העמומים או החסויים בעסקי הביון, הנתונים הבסיסיים מעוררים תמיהות. משך השנים ערכה ישראל כמה וכמה פעולות ריגול שלא עלו יפה במדינות זרות. על רובן לקחה ישראל אחריות פומבית. ברוב המקרים גם הצליחה ישראל לשחרר בתוך זמן קצר את המרגלים שנאסרו. על רקע פרשיות אלו, המקרה של פולארד חריג לא רק בזמן כליאתו הממושך, אלא גם בשני פרטים נוספים: פולארד לא היה אזרח ישראלי בזמן שריגל, והוא ריגל אצל ידידתה הטובה ביותר של ישראל, ארה"ב.

      1973, נורבגיה

      לאחר טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, בידי ארגון "ספטמבר השחור", פתח המוסד הישראלי במבצע נקמה שתכליתו חיסול אנשי הארגון. בתקופה של מספר חודשים, מאוקטובר 1972 ועד יולי 1973 חוסלו שבעה בכירים בארגון, במבצע שקיבל את הכינוי "זעם האל".

      בקיץ של 1973, בלילהאמר שבנורבגיה, נרצח ביריות אחמד בושיקי, מלצר ממוצא מרוקאי שזוהה בטעות כבכיר ב"ספטמבר השחור". שישה סוכני מוסד שהיו אחראים לרצח נעצרו על ידי משטרת נורבגיה. חמישה מביניהם נידונו לעונשי מאסר של עד חמש וחצי שנות מאסר בפועל. ישראל הפעילה לחצים דיפלומטים כבדים על נורבגיה, והצליחה להביא לשחרורם של הסוכנים בתום ריצוי שליש מעונשם.

      1996, מצרים

      עזאם עזאם, אזרח ישראלי ממוצא דרוזי, נעצר במצרים בחשד שהיה מעורב בריגול למען המוסד. עזאם נעצר בעקבות מעצרו של אחד מעמיתיו המצרים לעבודה, עמאוד א-דין איסמעיל, שהודה בריגול לישראל, ונגזר עליו מאסר עולם עם עבודות פרך. כשנה לאחר מכן, נגזרו על עזאם 15 שנות מאסר עם עבודת פרך.

      ישראל הכחישה כי השתמשה בעזאם בתור סוכן. לאורך שנים ניסתה לכלול אותו בעקסאות שונות מול המצרים, כולל הצעה לחילופי שבויים עם החיזבאללה. לבסוף, כשמונה שנים לאחר מעצרו, בדצמבר 2004, שוחרר עזאם עזאם מכלאו וחזר לישראל. בתמורה שחררה ישראל שישה סטודנטים מצריים, שחדרו לישראל והתכוונו ככל הנראה לבצע פיגוע.

      1997, ירדן

      פרשת ניסיון ההתנקשות בחאלד משעל היא אחת המפורסמות שבפרשות הביון הכושלות. שני סוכני מוסד ניסו להתנקש על אדמת ירדן בראש הלשכה המדינית של חמאס, כשהתיזו עליו חומר רעיל שגרם לו להיכנס לתרדמת. שומר ראשו של משעל הספיק להזעיק את כוחות הביטחון הירדנים, שעצרו מיד את שני סוכני המוסד. מלך ירדן חוסיין זעם על החוצפה הישראלית, והסוכנים נכלאו. גם במקרה זה הסכימה ישראל לשלם מחיר בתמורה לשחרורם: פרט להעברת החיסון לרעל, היא נאלצה לשחרר את מנהיגה הרוחני של החמאס, השייח אחמד יאסין.

      1998, שוויץ

      בעיר קוניץ' שבקנטון השוויצרי ברן, נעצרו חמישה סוכני מוסד בשעה שניסו להתקין מכשירי ציטוט במרתף דירתו של אדם שנחשד כאיש חיזבאללה. שכנה שהבחינה בפורצים הזעיקה את המשטרה השוויצרית. בהתחלה ניסו הסוכנים לטעון שהם תיירים שהגיעו למקום כדי להתעלס, מה שלא שכנע במיוחד את השוטרים. עם זאת, בסופו של דבר ארבעה מבין החמישה הצליחו להביא את השוויצרים לשחרר אותם. רק אחד מהם, הסוכן המכונה "יצחק בנטל", הושאר במאסר ושוויץ הודיעה כי לא ישוחרר עד שישראל לא תתנצל בפומבי.

      תחילה ניסתה ישראל להשתיק את הפרשה, אולם לבסוף נענתה לדרישה השוויצרית והתנצלה על התקרית. ישראל שילמה ערבות גבוהה כדי לשחרר ממעצר את הסוכן, וכן הבטיחה שהוא יגיע למשפט. בשנת 2000 הצליחה הדיפלומטיה הישראלית להביא לכך שעל בנטל יגזר עונש קל יחסית - 15 חודשי מאסר בפועל בלבד.

      הקשר מעניין לפרשה נעשה לאלחנן טננבאום: על פי כמה פרסומים זרים, טננבאום היה למעשה סוכן מוסד, והוא היה מעורב בפרשה הכושלת בברן, ממנה הצליח להימלט.

      1998, קפריסין

      שני סוכני מוסד נעצרו בכפר בקפריסין. על פי כמה פרסומים, ברשות השניים נתפסו אמצעי ריגול שכללו מפות מסווגות ואמצעי איכון תדרים. במקרה קודם בקפריסין, ב-1991, נעצרו 4 ישראלים כאשר ניסו ככל הנראה להתקין אמצעי ציטוט במתחם השגרירות האירנית בניקוסיה. בעוד שבנסיון הראשון שכשל הצליחו הישראלים לשחרר עצמם בערבות (הם טענו שבסך הכל חיפשו את השירותים במקום), הפעם הסוכנים נכלאו. כעבור מספר חודשים שבו לגבולם.

      2004, ניו זילנד

      בניו-זילנד נחשפה רשת ריגול ישראלית, שככל הנראה כללה לפחות שלושה סוכני מוסד ואזרח ניו-זילנדי ממוצא יהודי. שני סוכנים נעצרו, בעוד הניו-זילנדי וסוכן נוסף הצליחו להימלט לישראל.

      שני העצורים, שנתפסו לאחר שניסו לרכוש דרכונים מזויפים, הודו בעבירות המיוחסות להם ונידונו לחצי שנת מאסר. ישראל פעלה לשחרורם, ובתום שלושה חודשים הם יצאו לחופשי. הפרשה עוררה זעם רב בניו זילנד, שתבעה התנצלות רשמית, והורידה את הדרג הדיפלומטי שלה בישראל. בהמשך, שנה אחר כך, סירבה ניו זילנד להנפיק ויזת כניסה לגבי אשכנזי, שהיה אז אלוף.

      1985, וושינגטון

      ג'ונתן פולארד עבד כאזרח באגף המודיעין של הצי האמריקאי בוושינגטון. בתחילת 1984 הוא יצר קשר עם אלוף משנה אביעם סלע, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע למסור לו מידע. במשך כשנתיים העביר פולארד מסמכים מסווגים ורגישים לידיו של סלע, תחילה בחינם ולאחר מכן בעבור כסף. כפי הנראה, המסמכים כללו בעיקר מידע מודיעיני על ארצות ערב. במהלך 1985 החלו הממונים על פולארד לחשוד בו, כנראה בעקבות מסמכים סודיים שנמצאו במשרדו ולא היו קשורים ישירות לעבודתו.

      בסוף השנה ההיא פשטו כוחות הביטחון האמריקאים על ביתם של ג'ונתן פולארד ואשתו אן. בני הזוג ניסו להימלט והגיעו עד שערי השגרירות הישראלית בוושינגטון. אנשי השגרירות מנעו מהם להיכנס, שם היו יכולים להיות מוגנים מפני מעצר.

      למרות שפולארד הסכים לעיסקת טיעון והודה בריגול למען מדינה ידידותית, נגזר עליו מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. המאמצים הדיפלומטים הישראלים להביא לשחרורו, מאמצים שהלכו וגברו מתחילת שנות התשעים, לא נשאו פרי. המקרה המפורסם ביותר היה בוועידת וואי ב-1998, בה תבע בנימין נתניהו את שחרור המרגל בתמורה לחתימה על החוזה. ראש הסי.איי.איי דאז, ג'ורג' טנט, איים בהתפטרות במידה ופולארד יצא לחופשי. מאז הוא ממשיך לרצות את עונשו בכלא האמריקאי.