יום האדמה? נסתפק בכוס מים

דובר עיריית סכנין, ד"ר רזאל אבו ריא, חושש שגם הכתבה הזו תציג את המגזר הערבי כקורבן מיילל. לאורך הסיור בעמק נטופה שאורגן על ידי עמותת "אל-אהאלי" בשיתוף מרכז "אעלאם", משתדלים הדוברים השונים להימלט מתדמית הערבי המופלה. אחד אחד הם מספרים כמה היו רוצים כבר להפסיק לקטר, וכמו שאומר ד"ר אבו ריא: "אין לי 'הובי' לדבר על אפליה. אבל כשמסתכלים על המציאות רואים שהאסטרטגיה של ישראל היא לדחוק אותנו לשוליים. הכוח הכלכלי של הערבים נמוך מאחוז, ואין שום היענות לצרכים שלנו". כשאבו ריא מדבר על צרכים, הוא מתכוון במקרה זה לצורכי החקלאים בעמק בית נטופה שבגליל התחתון.

בקעת בית נטופה (או בשמה הערבי "סהל אל-בטוף") היא הבקעה הגדולה בגליל – כשבעה עשר ק"מ אורכה וארבעה ק"מ רוחבה. העמק משתרע בין רכס טורעאן בדרום לבין רכס יודפת בצפון, ורובו שייך לסכנין, לעראבה ולכפר מנדא. משנות ה-60' לא מקבלים החקלאים מים לאדמותיהם, למרות שהמוביל הארצי עובר בבקעה בתעלה פתוחה, מהכינרת ודרומה. ראש הממשלה לוי אשכול החליט להפקיע אדמות מסכנין לצורך הקמת התעלה, וכמו כדי להכעיס- בית נטופה הוא האזור היחיד בו התעלה חשופה מעל פני השטח. מים לא יוצאים ממנה.

"עד היום לא השכילה ישראל למצוא טכנולוגיה שתעביר את התעלה מתחת לפני האדמה בעמק?", תוהים החקלאים הערבים, "התעלה לא משקה את האדמות שלנו, יש סביבה גדר ואפילו כוס מים אנחנו לא יכולים לקבל".

הפקעת אדמות התבצעה כשערביי הגליל לא היו מאורגנים עדיין במועצות מקומיות, רובם היו 'פלאחים' נטולי השכלה, תחת ממשל צבאי ישראלי שהוסר רק ב-66'. בגלל הפחד המשתק מהממסד הישראלי לא הצליחו המוכתרים של החמולות לשנות את רוע הגזירה, וכך נגזרו על חקלאי עראבה, סכנין והסביבה יובש וצחיחות.

החקלאים מספרים שבשנת 77' הגיע שר החקלאות אהרון אוזן לביקור: "תעזרו לי, ונעזור לכם", הבטיח בקריצת עין מפא"יניקית, ואף הגדיל לעשות והשאיר להם מכתב התחייבות להשקיית השטחים בעתיד. השר לא תיאר לעצמו שכעבור מספר חודשים הליכוד יעלה לשלטון, ושאריק שרון יגיע ללשכת שר החקלאות. בפגישה עם ערביי האזור שרון הודיע להם: "מי שנתן לכם את המכתב, שייתן לכם מים".


שרי חקלאות אחרים דווקא גילו יותר נכונות, אבל דבר לא מתקדם בנושא. קילומטרים ספורים משם נמצא קיבוץ סוללים, אשר לו שטחי חקלאות גדולים שההבדל בינם לבין אלו של השכנים הערבים ניכר. "החקלאים בקיבוץ מקבלים מכסות מים להשקיה, הם יכולים לגדל גידולים אינטנסיביים עם טכנולוגיה מתקדמת והפדיון לדונם אצלם הוא פי עשרים מאדמות החקלאים הערבים", מסביר מוסטפא נאטור, מנכ"ל עמותת "אל-אהאלי". החקלאים היהודים זוכים גם להדרכה חקלאית ואספקת חשמל למבנים הסמוכים לאדמותיהם.

לקראת "יום האדמה", החל בתחילת השבוע הבא, חקלאי בית נטופה מבקשים מהממשלה בקשה צנועה: מים. "בערבית יש פתגם שאומר: 'המים נמצאים על גב הגמל, אך הוא לא יכול לשתות מהם', נאנח ד"ר אבו ריא, "וזה ממש ככה כאן אצלנו. המים נמצאים ליד השדות שלנו, אך אנחנו לא יכולים ליהנות מהם גם. זה כל האבסורד כולו".