ניצחון לדמוקרטים, בלי ניידר

למרות החזות החביבה, הבלורית המגוהצת ופרס הנובל לשלום, ישנו שם אחד שמסוגל להוציא בקלות את אל גור משלוות רוחו. נסו להתקרב לאוזנו של סגן הנשיא לשעבר וללחוש את השם המפורש ראלף ניידר, ורק תקפידו בבקשה להתכופף בזמן או לברוח מהר כדי להימנע מפציעה מסכנת חיים.

בעיני דמוקרטים רבים היה זה ניידר שעלה למפלגה בכישלון המרוץ לבית הלבן בבחירות 2000 מול משפחת בוש. ניידר, מועמד עצמאי המזוהה עם השמאל, גנב 2.7 אחוזים מקולות הבוחרים. הדמוקרטים מאמינים עד היום שאם ניידר לא היה מתמודד, כל הפיאסקו סביב ספירת הקולות החוזרת בפלורידה היה נחסך מאמריקה ואל גור וג'ו ליברמן היו כובשים את הבית הלבן.

כמו חלום רע, ניידר שוב חוזר כדי להכניס חרדה בלב הדמוקרטים. אביר הצרכנות האמריקני כבר אינו צעיר (74), אך זה לא מפריע לו להכריז על התמודדות נוספת לתפקיד הנשיא. ניידר אינו משלה את עצמו או את תומכיו המועטים: בנובמבר הוא לא יעביר את החפצים לבית הלבן. אבל מטרתו הברורה היא לנצל את מסע הבחירות כדי לקדם את היוזמות הצרכניות והאנטי תאגידיות בהן הוא מאמין ואיתן הוא מזוהה שנים ארוכות. מבחינת ניידר, אובמה, קלינטון או מקיין זה פחות או יותר אותו הדבר. ולמרות הזיקה הברורה לצד השמאלי של המפה הפוליטית, הבעיות של הדמוקרטים, שזקוקים לכל קול וקול, כלל לא מעניינות אותו. ניידר דוחה את הטענות כאילו ההתמודדות שלו מקרבת את הרפובליקנים לעוד כהונה בבית הלבן. בראיונות הוא אומר כי "אם הדמוקרטים אינם מסוגלים לנצח אפילו השנה את הבחירות בפער גדול, כדאי שימציאו מחדש את המפלגה ויופיעו בקלפי בשם אחר".

ניידר זוכה להצלחה בקרב קהלים צעירים בעיקר, שמתרשמים מהרעיונות הרדיקליים ושובי הלב אותם הוא מציג כבר שנים. גם יכולתו של המועמד לנשיאות לשמור על דימוי צנוע ומרוחק מהקלחת המושחתת של וושינגטון עוזרת לו מאוד, בעידן בו פוליטיקאים אינם זוכים לאהדה רבה. באתר הרשמי שלו הוא שואל את בוש מדוע אינו שולח את בנותיו לשרת בעירק כפי שעשתה משפחת המלוכה הבריטית, ששלחה את הנסיך הארי לאפגניסטן. באותה נשימה הוא תוקף את אובמה וקלינטון על מדיניות רפה בנושאים אקולוגיים ומניעת הפצת נשק גרעיני. ניידר, בן להורים לבנונים שהיגרו לארה"ב אמנם אינו ידוע באהדה לישראל וטוען כי יש להפוך על פיה את מדיניות אמריקה במזרח התיכון, אך סוגיות חוץ אינן עומדות לרוב במרכז קמפיינים בהם היה מעורב.

סקרי דעת קהל אומדים את הפער בין המועמדים לנשיאות ב-3 אחוזים לכל היותר, נתון המלמד שגם מערכת הבחירות הזו תוכרע כנראה בפוטו פיניש. המספרים האלו בדיוק גורמים לניידר לחייך: הוא יודע היטב שזהו מקסימום הקולות אותם הוא יכול לגרוף. למען האמת, כדי לעשות שוב נזק אמיתי לדמוקרטים הוא לא צריך יותר.