כשהייתי עלם צעיר בן 9, הדיסקמן היה יותר חם מעודד מנשה והקלאס היה המשחק של הבנות הכי מגניבות בשכונה. בהווה, הדיסקמן משמש להריגת יתושים וקלאס אפשר לשחק בפייסבוק. רק הטמגוצ'י, אותה חיית כיס נודניקית שמתעקשת שנאכיל אותה, עדיין קשורה איכשהו.
כך, אחרי שהורי החליטו לבזבז את מיטב כספם עליי, זכיתי בחבר הראשון שלי - הטמגוצ'י. בניגוד לשאר חבריי, הוא תמיד היה לצידי, לא זמם לעשות עלי חרם עם טמגוצ'ים אחרים והסכים לישון איתי במיטה. מיד נקשרתי אליו רגשית והיינו לחברים הכי טובים. ואז, ביום אחד, רגעי הזוהר חלפו והטמגוצ'י מת. מאז אני סובל מטראומת ילדות קשה.
היום, כשאני כבר זקן, אולי אצליח סוף סוף להתגבר על האובדן: הטמגוצ'ים מהדור החדש שיצאו לאחרונה לחנויות, דומים יותר לחללית. אפשר להאכיל אותם במה שמתחשק ואפילו להקים משפחה עם טמגוצ'י אחר. אפשר גם לשמור, לטעון ולחבר אותם למחשב. בקיצור - כל מה שעמיר פרץ היה רוצה ללמוד, הטמגוצ'י יודע. עם כזה דבר, מי צריך חברים אמיתיים בכלל?
תמיר שלנו בדיוק רץ להאכיל את הטמגוצ'י, כך שזה הזמן להגיד לו בדיוק מה אתם חושבים - האם מדובר בחבר מכוכב אחר או שזה סתם קשקוש מפגר? הכפתורים כבר רעבים ללחיצות שלכם: טמגוצ'י - חם או סתם?