שלשום הכריעו מתפקדי מרצ על בחירת חיים אורון לראשות המפלגה. באותו הינף הכריעו החברים על מיקום שלישי ואחרון לאישה היחידה שהתמודדה. למפלגה שחרתה על דגלה שוויון זכויות, מאבק באפליה, בין השאר כלפי ציבור הנשים באזור ובמדינה, זוהי מפלה צורבת ומעוררת פליאה. לכאורה ניתן היה לצפות כי דווקא במרחב מפלגתי כמו זה יכריעו בעד אישה פמיניסטית לראשות המחנה.
אין בכך כדי להפחית מפעליו של מי שנבחר לראשות מרצ ושל זה שבא אחריו. אלא שדווקא אירועי השנתיים האחרונות היו צריכים להניע את שלל הבוחרות להחליט כי הגיעה העת לשנות את הרגליהן ולבחור במישהי שתוכל להמשיך לפעול איתן, לתמוך בהן.
זה שנתיים נאבקים ארגוני הנשים בהעמדה לדין והרחקה משלטון של עברייני מין בכירים, מעולם לא פרצה כך אל התודעה הציבורית הרחבה האפליה והאלימות כלפי כל אישה, שכעת קיבלה לגיטימציה מרשויות שלטון ומשפט. בין שלל חברי וחברות הכנסת, בכירים ובכירות, היתה זו כל פעם זהבה גלאון שהתגייסה ללא מורא וחשש יחד עם הנשים המוחות. מתוך כך היה ניתן לקוות כי לפחות כל אותן נשים מתפקדות במרצ יצביעו בעד מי שלמענן ואיתן היא נמצאת ויכריעו לא נגד האחד, אלא לטובת האחרת.
שוב הכריעו נאמנויות אחרות, שגברו על סולידריות שצריכה כבר להיות בין נשים שפועלות נגד אפליה מגדרית ולמען שוויון. שוב הכריעה אותה שבטיות גברית ביסודה, שכללה כמו תמיד שלל נשים שהעדיפו לבחור את הגבר ולהדיר את האישה. אין בכך כדי לומר כי כל אישה ראויה להיבחר. לא מספיקה אבחנה ביולוגית כדי לומר מי ראויה להנהיג, אך הפעם ההכרעה היתה בין גברים לבין פמיניסטית שהוכיחה את מאבקה בשלל צורות של כיבוש ואת נאמנותה לציבור הנשים. לכאורה היה די בכך, כי במצבנו זה אמור להספיק, היה צריך להיות מובן מאליו שיש לבחור במי שנאבקת כבר כמה שנים בסחר בנשים ובאלימות מינית.
מסתפקות במקום השלישי
כל שניתן לקוות הוא כי מקרה זה לא ישתחזר במפלגות אחרות. ממילא כבר נשים כה רבות לא חשות שיש טעם להיות שותפות לתנועות מפלגתיות כי זו זירה גברית בה אין להן יכולת להשפיע, להחליט ולשנות. אין זה פלא שרוב הפמיניסטיות חברות בארגוני נשים ולא במפלגות, שממשיכות לנהוג על פי אותה דינמיקה, בה הגבר הוא המלך, הנשים כפופות או נאלצות לאמץ אל קרבן את שיטתו.
וכך נוצרת חלוקה בין נשים, שאם הן מספיק קרובות אל קהל הגברים השולטים אולי הן יזכו לאיזו עצם קטנה, יצליחו להיות נשיאה לדקה או יושבת ראש כנסת, ממילא היא לא נאבקת מולם. אלו שמתעקשות להלך על פי תפיסתן וזוכרות מיהו קהל יעדן, נאלצות כמו אתמול להסתפק במקום השלישי ופחות. כך יישאר ויהיה המצב כל עוד ציבור הנשים בתוך מפלגות לא יפנים כי תפקידן הוא לחזק את אלו שפועלות עמן ומייצגות אותן.
הבה נקווה כי לא כך יקרה במפלגות נוספות, אולי נשים אחרות יבינו כי עליהן לקדם את אלו שרוצות לשנות את המבנה הפטריארכלי מיסודו. ואולי, כך יש לצפות, יבואו קדימה מפלגות ערביות, והן אלו שישנו את מה שנוסד כאן מזמן, דווקא כי משם מכירים כל כך מקרוב מהו כיבוש ואת מחירו. בין אם זה בל"ד, בין אם חד"ש, שנאבקות כל השנים נגד דיכוי ציבור שלם, מחוץ ובתוך מדינה, אולי יפנימו כי לא ניתן לפעול נגד כיבוש לאומי כל עוד מאמצים בחום כיבוש מגדרי. אולי משם תבוא הישועה, מתוך חיבור אינהרנטי בין אפליה של עם לאפליה גברית כלפי כל אישה.
הגיע הזמן, דווקא בעת בה בג"ץ פסק בעד קצב ועבריין מין מורשע מונה למשנה לראש הממשלה, שיתגייסו להן נשים מכלל עדות, מעמדות ולאומים ויקדמו ביודעין נשים פמיניסטיות לתוך בית המחוקקים. אולי אז ניתן יהא לשנות משהו מהשלטון הפוליטי שמייצר עברייני מין בכירים.
דורית אברמוביץ, מרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר, בית הספר לאמנות, מכללת ספיר.