בשנים האחרונות, מלבד ריאליטי מעורר רחמים או סתם תוכניות גרועות על מטבח, התמלאה הטלוויזיה שלנו בתוכן מקורי ויעני איכותי. כמעט כל יומיים יש לנו כמעט נשיקה שתקרה אולי הפעם אבל רק בשבתות וחגים. אבל לצד כל הסדרות האלו, מה באמת קיבלנו מהם? מה הרווחנו מלבד עוד 200 פעם ליאור אשכנזי כפול 400 מיה דגן?
הרי כל מה שיש בדרמות מהסוג הנ"ל זה "לא טוב לי" או "כן טוב לי אבל רע לי עם זה" או "הוא הלך ולא חזר" כמה פעמים כבר אפשר לשמוע את המשפטים האלו בדרמות ישראליות? ולמה תמיד מדובר בתל אביבים שמתנהגים כאילו מדובר בעיר היחידה בישראל? מה, רק שם אנשים מרגישים מחורבן?
זה באמת כיף שיש הרבה דרמה ישראלית. מצוין שיש להרבה שחקנים ואנשי טלוויזיה תעסוקה שהיא לא "אתגר הכוח הכפול". אבל נראה שהדרמות פשוט איבדו את הקשר אלינו ולחיים שלנו, ועברו לדבר על משהו אחר וזה רע. במקרה הזה, עדיף בהחלט לראות הישרדות. היא לפחות קשורה איכשהו למציאות.
אז מה אתם מעדיפים לראות בטלוויזיה? רוצים עוד סדרה עם מיה דגן מדוכאת או אלון אבוטבול מתלבט? תנו בכפתור כי זה הזמן ללהטט: דרמה ישראלית - חם או סתם?