אם תרצו זו אגדה - מלכת השלום

אחד מגיבורי שבט האוניאדה היה בעיצומו של ציד ביער. צבי אדום עבר על פניו ביעף, אך הוא לא היה מהיר כחיצו של הצייד, שפילח את גופו כאשר ניתר באוויר. הגבר הצעיר צעד לכיוון פגר הצבי כשסכינו שלוף, כשצליל תקיעה בשופר הזהירו. בינו ובין הצבי ניצבו פניו הזועמים של לוחם משבט האונונדגה.

"תניח לצבי בן אוניאדה", ציווה עליו באכזריות. "זהו שלל קשתי. אני יריתי בצבי עוד לפני שאתה ראית אותו". הצייד הצעיר צחק, "אתה אולי ירית בצבי, אך מה הטעם בכך אם לא הרגת אותו?".
"הפגר שלי על פי חוקי היער", צעק לוחם האונונדגה בזעם. "או שתניח לו או שתילחם עבורו". הצייד משבט האוניאדה ניצב על רגליו וענה בבוז: "כבחירתך, אחי".

ברגע הבא היו שניהם לכודים במאבק בין חיים ומוות. לוחם האונונדגה היה חזק וגבוה כאחד העצים ביער, אך בן האוניאדה זריז וגמיש כפנתר, לחם עם כל התעוזה של גילו הצעיר. הם התגלגלו מצד לצד עד שנשימתם נעתקה וזיעה הציפה את עיניהם. לבסוף, כשלא יכלו כבר להילחם, התנתקו זה מזה שבורים ורצוצים. "הו לוחם אונונדגה", צעק הצייד הצעיר, בשארית כוחותיו, "לשם מה כל המריבה הזו, עבור צבי? האם אין בשר באוהל של אנשיך שאתה נאלץ לריב עליו כמו פומה?".

"שקט איש צעיר", ענה הלוחם חמור הסבר. "לא הייתי רב על פגר הצבי אם לשונך המרושעת לא הייתה מעוררת בי זעם. מכיוון שאני מבוגר ממך, אני חושב בתבונה רבה יותר. הבה נחפש את מעונה של מלכת השלום שאמור להיות בקרבת מקום. היא תפסוק מי מאיתנו צייד טוב יותר וראוי לבשר הצבי".
"יהי כן", ענה הצייד הצעיר. הם פנו לבקש את אוהלה של ג'נטסקה, מלכת השלום.

מלכת השלום הייתה עלמה משבט הסנקה, שיועדה על ידי חמשת האומות לחיות ביער בבידוד ולפסוק בין הציידים החולקים אותו איזור מחיה. עלמה זו קיבלה הכרה מכל אנשי השבטים כקדושה החיה בגפה, נפרדת מכל שאר נשות השבטים. נדריה מנעו ממנה לבוא בברית הנישואין. כאשר מלכת השלום שמעה את קולותיהם הכועסים של הגברים מחוץ לאוהלה, היא פסעה החוצה, מלאת תרעומת על הצלילים הזועמים שהשמיעו בקרבת ביתה. "שקט", היא צוותה. "אם נעשה לכם עוול, היכנסו וניישב את חוסר הצדק. אין זה יאה שלוחמים יריבו בתחום משכנה של מלכת השלום".

למשמע דבריה הלוחמים עמדו נכלמים. כאשר סיימו לשטוח את טענותיהם, הביטה בהם מלכת השלום בבוז ואמרה: "שני לוחמים אמיצים כמוכם מתעמתים בגלל צבי? לך אונונדגה, מכיוון שאתה הבוגר וקח לך חצי מבשר הצבי לאישתך וילדיך". אך הלוחם עמד ואמר: "הו מלכתי, אשתי נפטרה ובמשכני אין מחסור במזון. אני יכול להינשא שנית. עינייך הביטו לתוך לבי והאירו אותו כפי שקרני השמש מאירות את חשכת היער, האם תבואי אתי לאוהלי ותבשלי למעני את בשר הצבי?".

מלכת השלום נדה בראשה לשלילה. "אתה יודע שחמשת האומות הועידו אותי לחיים בגפי כמלכת השלום", היא ענתה בתקיפות. "אינני יכולה לשבור את נדרי, לך לדרכך בשלום". הלוחם שתק. אז דיבר צייד האוניאדה הצעיר. "מלכתי", אמר והישיר מבטו אל עיניה, "אני יודע שאת חיה בגפך, בנפרד משאר נשות השבטים, אך אינני יכול שלא לבקש ממך לבוא עמי לאוהלי, מכיוון שאני אוהב אותך. מה תשובתך לזה?". מלכת השלום הסמיקה וענתה: "גם לך תשובתי היא לך לדרכך בשלום", אך היא לחשה את תשובתה בעודה מחניקה יבבה.

שני הלוחמים יצאו עתה לדרכם כחברים שחלקו יגון משותף. אך מלכת השלום איבדה את שלוותה הפנימית לעולמים. היא לא יכלה לשכוח את הצעיר האמיץ משבט האוניאדה שהיה מלא בעוז ועדינות. זוהרו של הקיץ התחלף באפלולית הסתיו והסתיו החליף גווניו ללובן השלג השולט בחורף. הרבה לוחמים הגיעו לאוהלה של מלכת השלום ליישב סכסוכים וחילוקי דעות.

כלפי חוץ, ג'נטסקה מלכת השלום הייתה שלווה ובלתי מוטרדת, אך למרות שהיא ייעצה לאחרים בחוכמה, נשמתה הייתה חסרת מנוח. יום אחד, בעודה יושבת באוהל ליד המדורה שכבתה והפכה לערמת רמץ, היא שקעה במחשבות על לוחם האוניאדה שלא נעלם מחלומותיה מאז עזב. מחשבותיה התעופפו אליו כמו ציפורים הכמהות לדרום המואר באור השמש. לפתע צליל ענפים נשברים תחת צעדים נחפזים טרד את הרהורי ליבה. היא מיהרה להרים מבטה. לפניה ניצב הצעיר מחלומותיה, חיוור ולבושו שחוק.

"מלכת השלום", אמר ברכות, "את הבאת חשיכה ללבו הצעיר של בן האוניאדה. אינני מסוגל להמשיך לצוד, נטשתי את קשתי וחצי, אינני מקשיב עוד לסיפורים של בני שבטי סביב המדורה בלילות. לבי בידייך. האם תתני לי את לבך?". ומלכת השלום מלמלה ברכות: "אתן". יד ביד כשני ילדים עולזים עשו דרכם אל סירת הקנו שלו. הם היו מאושרים , אך לא כך היו אנשי חמשת האומות ששמעו על מלכת השלום שהפרה את נדריה לחיים בגפה. הם הבינו שטעו במשרה שהטילו עליה וביטלו את התפקיד. מאז, מלחמה ומבוכה שבו לשרור בין השבטים.

הסיפור מלכת השלום הוא אחד מרבים אחרים שטוו אנשי האירוקווז סביב נושא השלום. נושא זה היווה מוטיב מרכזי בפילוסופיה האינדיאנית של איחוד חמשת האומות, הידוע גם בשם הליגה לשלום ולעוצמה. חמשת השבטים השותפים לאיחוד הם מוהק, אוניאדה, אונונדגה, קיוגה וסנקה.

הצבי, מרכז המריבה וחילוקי הדעות בין הלוחמים נושא את סגולת הלוחם. אנרגיה גברית של עוצמה פיזית ובעיקר כוח סיבולת, היכולת לקבוע מטרה ולכבוש אותה. הלוחמים בסיפור השתמשו במיטב כשרונותיהם כדי לצוד, אך שכחו את הצד הנשי שבתוכם המאפשר חמלה ושיתוף פעולה עם הזולת. הם שכחו לחלוק את סגולותיהם עם האחר. את הצד הזה, מסמלת מלכת השלום.

שלום אמיתי מגיע מתוך איזון פנימי בין הגברי לנשי בתוכנו. מלכת השלום נושאת את סגולת הבופאלו - שלום פנימי ומשיכת שפע לתוך חיינו. לפי מסורת שבט הלקוטה, הביאה אשת הבופאלו את מקטרת השלום לבני האדם. המקטרת מייצגת את החיבור בין הנקבי (החלק המכיל את הטבק) והזכרי (קנה המקטרת) המסמל את חדירת הגבר לאישה כדי לזרוע בה חיים. איחוד זה נוצר כתוצאה מאיזון פנימי. איזון מאפשר פתירת קונפליקטים הפנימיים בתוכנו, בין ההגיון לרגש, בין העשייה למנוחה, בין הרצון להשיג עוד וההקשבה לקצב הפנימי וליכולת ההכלה שלנו.

איזון פנימי מאפשר את השלום שאליו אנחנו כמהים. טקס עישון המקטרת חובק בתוכו הכרת תודה על כל השפע שכבר קיים בחיינו ותפילה למען הזולת שצרכיו יתגשמו. הוא מביא לידי ביטוי את התדר הגברי של תנועה לקראת מטרה (איכות של חץ או קו ישר) ואת התדר הנשי הסטטי שפשוט קיים ומכיל את נסיבות חיינו.

אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן", שמאנית ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה. בחול המועד של פסח, ב-25 באפריל, תקיים אורלי בראשון לציון יום השתלמות וכיף בנושא אגדות אינדיאניות והפילוסופיה שמאחוריהן, לכל מי שמתעניין בטבע, בחיות ובסגולות החוכמה שלהן.