מצבור הקרח הימי העבה, העתיק והעמיד ביותר מסביב לקוטב הצפוני הולך ונמס. כך על פי מידע שהגיע מלווין של נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית. מדובר בסימן מבשר רעות לעתיד הקוטב.
"העובי הוא סימן לבריאות ארוכת הטווח של הקרח הימי, שלא נראית טוב כרגע," אמר וולט מאייר מ"המרכז הלאומי (האמריקאי) לנתוני שלג וקרח". הנתון החדש מתווסף לעובדה הידועה כי הקרח הימי נסוג במהלך שלושת העשורים האחרונים, בפרט בשנה האחרונה, עת הגיע לרמתו הנמוכה ביותר עד כה. מדענים טוענים כי מקור התופעה בשינוי אקלימי שנגרם על ידי בני אדם.
שלא כמו המסת הקרחונים בגרינלנד, ההמסה של קרח ימי לא גורמת לעלייה בגובה פני הים, אך היא תורמת להתחממות הגלובלית. זאת, מפני שהקרח הלבן שמחזיר את אור השמש מוחלף במים כהים שסופגים את חומה.
באמצעות שימוש בלווינים שמודדים את כמות הקרח שמכסה את המים בקטבים הצפוני והדרומי, מדענים מצאו ירידה חדה בכמות הקרח הרב-שנתי בצפון קרח קשה ועבה שגילו למעלה משנה. לדברי מאייר, אפילו הקרח העמיד ביותר, שהחזיק מעמד למעלה משש שנים, הצטמצם באופן ניכר.
כ-2,500,127 קמ"ר של קרח רב-שנתי אבדו ירידה של 50% בשנה החולפת. הקרח העתיק ביותר הצטמצם בכ-75% השנה ואיבד כ- 1.5 מיליון קמ"ר. במקומות רבים , קרח צעיר וחלש שמושפע בקלות מרוחות ומהים החמים יחסית תופס את מקומו של הקרח העמיד והישן יותר.
"זה כמו לחזות בתפאורה הוליוודית" אמר מאייר בהתייחסו לקרח הצעיר, "זה אולי נראה בסדר, אבל מאחור זה פשוט ריק. החלל מתחת לכיסוי הקרח מתרוקן."
המדענים ניתחו גם את הנתונים מהקוטב הדרומי אך מצאו שהשינוי שם פחות דרמטי. ההבדל הוא תוצאה של השוני בין שני האזורים: הקוטב הצפוני הוא אוקיינוס מוקף יבשה, בעוד הקוטב הדרומי הוא יבשת מוקפת באוקיינוס.
הקוטב הצפוני: הקרח העמיד הולך ונמס
19.3.2008 / 9:02