ביקור הנשיא בפועל והשמרן המורד

השבוע מבקרים בישראל שניים מבכירי הפוליטיקאים האמריקאים, דיק צ'ייני וג'ון מקיין. שניהם רפובליקנים בכירים, אחד היה חבר בבית הנבחרים בעבר והשני סנטור, שניהם מיליטנטים בהשקפות ולשניהם בעיות בריאות קשות, אבל כאן מסתיים הדימיון. סגן הנשיא הגיע כדי לקשור כמה קצוות עבור הממשל היוצא ואילו מקיין כמסע מקדים לבחירות בהן הוא מקווה להפוך לנשיא ארצות הברית. ההשוואה בין שני האריות הוותיקים מתבקשת.

בתחום הצבאי ראוי להתחיל עם ג'ון מקיין, המועמד הכי פחות אזרחי לנשיאות במאה השנים האחרונות. אביו וסבו של מקיין היו אדמירלים בצי, והוא עצמו התחנך באקדמיה של הצי האמריקאי. בשנת 1960 סיים קורס טייס וב-66' ביקש הצבה לשירות קרבי כטייס סקייהוק. ב-1967 הוא החל את שירותו בווייטנאם, על גבי נושאת מטוסים, ונפצע קשה בתאונת ירי.

אחרי שמטוסו של מקיין הופל מעל הנוי הוא נשבה, עבר עינויים קשים והחל לקבל טיפול רפואי רק כששוביו גילו שהוא בנו של אדמירל בכיר בצי. כשאביו מונה למפקד זירת וייטנאם, שוביו הציעו לו להשתחרר אולם הוא הסכים לשחרור רק אחרי שכל מי שנשבה לפניו ישוחרר גם כן. הוא שוחרר רק כעבור 5 שנים, אחרי סיום המלחמה. עם חזרתו המשיך מקיין בקריירה צבאית, כמפקד מצטיין ואחר כך נספח הצי בסנאט האמריקאי. אפשר לומר שמקיין לא היה סתם איש צבא, אלא איש צבא מוכשר. מקיין ידוע בתמיכתו במלחמה בעירק, ובתגבור נוסף של הכוחות כדי להביא לניצחון מכריע נגד אויבי ארצות הברית.

דיק צ'ייני, לעומת זאת, הצליח להתחמק משירות בווייטנאם. למרות שתמך במלחמה, הוא הצליח לקבל חמש דחיות שירות. ב-1989, כשמונה לשר ההגנה בממשל בוש האב הוא נשאל על התחמקותו וענה: "בשנות השישים שירות צבאי לא היה חלק מסדר העדיפויות שלי". הוא העפיל ישירות לפסגה, כאמור, ושימש שר ההגנה בתקופת הפלישה של ארצות הברית לפנמה ומלחמת המפרץ הראשונה. כמו לאורך הקריירה שלו כולה, צ'ייני הפעיל את השפעתו מאחורי הקלעים. החלק שלו בשתי מלחמות המפרץ הוא מכריע, בתכנון ובהוצאה לפועל.

אם דיק צ'ייני הוא אחד מסגני הנשיא המשפיעים ביותר בהיסטוריה, הוא בלי ספק גם אחד העוזרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה על המפקד העליון של הצבא, קרי הנשיא. אנשי הבית הלבן מתארים כיצד הוא נכנס למשרדו של בוש, הניח על שולחנו מסמך שחיבר וכעבור זמן קצר על המסמך התנוססה החותמת הנשיאותית. אפילו קולין פאוול, מזכיר המדינה באותה עת לא הבין מנין הגיע הצו המאפשר לארצות הברית להחזיק בחשודים זרים בטרור במעצר, בלי משפט, בלי הגבלת זמן.

דיק צ'ייני זכור כמי שהצביע בקונגרס ב-1979 נגד ציון יום השנה למותו של מרטין לותר קינג. הוא התנגד לסנקציות על דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד וללחץ לשחרור נלסון מנדלה. למעשה, מתחילת דרכו, במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ שלו, צ'ייני הוא שמרן מושלם ועקבי. הוא גם אחד האחראים לדומיננטיות של הניאו-שמרנים במפלגה עד הזמן האחרון.

צ'ייני היה אחד העומדים מאחורי גוף שנקרא "הפרויקט למען מאה אמריקאית חדשה", בו היו חברים גם דונלד רמספלד, ג'ון בולטון, סקוטר ליבי, פול וולפוביץ ואחרים. גוף זה למעשה קבע את העקרונות על פיהם פעל ממשל בוש מאז עלה לשלטון. מטרתו המוצהרת היא דומיננטיות עולמית של ארצות הברית. את זאת הוא מבקש לעשות דרך הגדלת הכוח הצבאי וכריתת בריתות עם ממשלים אוהדים בעולם כדי "לשמור ולהרחיב את הסדר העולמי למען ביטחוננו, שגשוגנו ועל פי עקרונותינו." צ'ייני הוא האיש החזק בחוג הניאו קונסרבטיבי, במפלגה הרפובליקנית ובממשל בוש, שחולש על תוכניות ועל תקציבים. לא לחינם רבים רואים בו נשיא בפועל.

למרות שמקיין נחשב לסמל רפובליקני אחרי וייטנאם והוא חבר בסנאט מטעם המפלגה מאז 1987, הוא אף פעם לא הפך לחלק מהמנגנון. בניגוד לצ'ייני, חברם הטוב של אנשי ההון, הוא נלחם נגד השחיתות של חברות, נגד תקציבים כפולים ונגד חברות הטבק.

במסע הבחירות הראשון שלו הוא הבטיח "להוציא את אמריקה מידי בעלי ההון וקבוצות הלחץ". הוא מתנגד לשיטות חקירה ברוטליות של חשודים בטרור ותומך ברפורמות בחוקי ההגירה שיקלו על מהגרים לא חוקיים, עמדה בלתי פופולרית במפלגה הרפובליקנית. גם עמדותיו לגבי הפלות וניסויים בתאי גזע עובריים נחשבות גמישות יותר משל הממשל הנוכחי.

תיק השרות של צ'ייני בעניין ישראל והיהודים הוא ללא רבב. הוא שימש יועץ ל"מכון היהודי לענייני ביטחון לאומי", גוף שאחת ממטרותיו העיקריות היא שמירת הקשרים האיתנים בין ארצות הברית לישראל. אחד המוטיבים העיקריים של הקריירה שלו הוא חיזוק הקשרים בין ארצות הברית לבנות ברית באזורים בהם אין לה דומיננטיות, כך שהוא למעשה אחד הסנדקים של הקשר בין ארצות הברית לישראל.

מקיין במובן הזה הוא תעלומה. אמנם הוא בנה חלק מהקמפיין שלו על תמיכה גלויה בישראל ובצרכי ההגנה שלה. ג'ו ליברמן, הסנטור היהודי אוהד ישראל מוכן להישבע שמקיין הוא הבחירה הטובה ביותר עבור ישראל. אבל מקיין אינו אוונגליסט, כמו בוש שמצווה על ידי הכומר לתמוך בישראל. הוא גם לא ניאו שמרן כמו צ'ייני בעל תפיסה אידיאולוגית פרו ישראלית. היו אפילו שמועות שהוא מתכוון לשלוח את ג'יימס בייקר למזרח התיכון להשכין כאן שלום, שם שוותיקי שנות השמונים זוכרים כמזכיר מדינה אנטי ישראלי.

אם יבחר ג'ון מקיין לנשיאות, יתחיל עידן חדש מבחינת המפלגה הרפובליקנית. בכל התחומים: מדיניות הפנים והחוץ, הכלכלה והצבא, הקלפים בארצות הברית נטרפים. מעניין יהיה לראות, עם זאת, האם החוג הוותיק, ומנהיגו הבלתי מעורער דיק צ'ייני יצליח למצוא דרך להוסיף למשוך בחוטים ולהכתיב מדיניות.