האדם הפוסט מודרני מתוחכם מאוד ומפותח מבחינה קוגניטיבית. אבל חשוב לזכור שהעובדה שביכולתנו להבין ולהעריך נושאים מורכבים ועדינים, אין פירושה שאנחנו בהכרח מפותחים מבחינה מוסרית. התפתחות מוסרית אמיתית מביאה לפעולה. אם אתה באמת מפותח מאוד מבחינה מוסרית, תפעל בעקביות מתוך הכרה מוסרית, מתוך תחושה ערה של חיבור ומחויבות.
מחויבות מוסרית היא פשוט תחושה של אכפתיות חסרת ברירה, כמו הדאגה המובנית שאם חשה כלפי תינוקה. ההתעוררות לתחושה המוסרית הזו של חיבור, דומה מאוד לדאגה הזו אבל גדולה ממנה בהרבה, כי עכשיו איכפת לך לא רק מתינוק אחד אלא מתהליך החיים כולו. מאחר ותשומת הלב שלך מופנית לתהליך העצום הזה, אתה מגלה שאכפת לך הרבה פחות מהפחדים ומהמאווים הפסיכולוגיים שלך או של אנשים אחרים.
כאשר מישהו מאיתנו מתחיל לדאוג להתפתחות התהליך יותר מאשר הוא דואג לפחדים ולמאווים הפסיכולוגיים הצרים והמותנים שלנו, הוא מתחיל להשתנות, כבן אדם, באופן הדרמטי והחשוב ביותר. זו התפתחות מוסרית בימינו ובתרבותנו.
בהקשר אבולוציוני, הדרך היחידה להתעלות מעבר לאגו, שהוא האויב הרוחני הנצחי, היא להתעורר למודעות המוסרית הזו, לתחושה שאינך נפרד מהתהליך עצמו. כאשר אתה מתחיל לחוש את האכפתיות המוסרית הזו, שהיא רגשית בבסיסה, מתעורר בך להט כמעט נואש ביחס לאבולוציה של התהליך ורק באמצעות הלהט הזה אתה מתעלה מעבר לאגו באופן אמיתי ומשמעותי.
הבועה מתנפצת
במצב הנרקיסיסטי של התודעה, הנובע מהזדהות יתרה עם האגו, אתה חי בהכרח בתוך הבועה של פחדיך ותשוקותיך האישיים. תשומת לבך מתמקדת באופן בלעדי על הימנעות בכל מחיר מהפחדים האלה ועל עשיית כל מה שנדרש כדי לספק את התשוקות הבוערות האלה. קבעון נרקיסיסטי כזה כמעט שאינו משאיר מקום בתודעה לכל מה שנמצא מחוץ לבועה של עולמך. אך כאשר אתה מתעורר לעובדה שנוכחותך כאן עלי אדמות נמצאת בהקשר ובמטרה רחבים יותר, הבועה מתנפצת.
תשומת לבך מתרחבת עכשיו באופן דרמטי בהכרה הישירה והחווייתית של אי-דואליות או של תלות הדדית מוחלטת. אתה מכיר בכך שאתה חלק אינטגרלי מתהליך התפתחותי קוסמי אינסופי. והמיוחד בהכרה הזו הוא שמובנית בתוכה התעוררות ספונטנית של תחושת אכפתיות עמוקה ורבת עוצמה כלפי הכלל שתובעת את כל-כולך. זו תנועה של חמלה ודאגה שעולה באופן טבעי והמאופיינת על ידי שחרור אקסטטי, משום שבאמצעות התעוררותה של האכפתיות הזו נקטעת היצמדותך לאגו.
הפחדים נעלמים
בהארה אבולוציונית אנחנו מתחילים להבין שכולנו, בכל רובד של קיומנו, מהווים חלק בלתי-נפרד מתהליך קוסמי עצום - שהחל לפני 14 מיליארד שנה, כאשר משהו פרץ מתוך הלא-כלום, תהליך שממשיך להתפתח ולהירקם ללא הרף בכל רגע ורגע. אנו מוצאים את הגאולה האישית שלנו כאשר איכפת לנו מהתפתחות התהליך יותר מאשר השחרור שלנו, האושר שלנו, או אפילו ההארה שלנו.
כאשר מתחיל להיות לנו איכפת מדבר שהוא לאין ערוך עמוק, נעלה וחשוב יותר מעצמנו, אנחנו מגלים שבאופן ניכר ודי ספונטני פחדינו ותשוקותינו האישיים אינם מעיקים עלינו באותה מידה. הסיבה לכך אינה שהפחדים והתשוקות האלו נעלמו בהכרח, אלא שמשהו חשוב יותר חדר למרכז הווייתנו ותובע את ליבנו. וכך, חדל השחרור האישי להיות מטרת החיפוש הרוחני שלנו והופך להיות בסך-הכול תוצר-לוואי ספונטני של אש האכפתיות שלנו כלפי הפוטנציאל הבלתי-ממומש של הרגע הבא.
להיות מוסרי
רק לתודעה האנושית יש את היכולת להביא מימד מוסרי גבוה יותר לתהליך ההתפתחותי. מוסר אינו קיים מראש, כחלק ממבנה היקום. הוא אינו חלק מהתהליך מאז תחילתו. הוא גם אינו תכונה הטבועה בעקרון הבריאה עצמו. אם אתה משליך את התפישות הקיימות שלך לגבי מידות טובות ומוסר על רעיון מיתולוגי כלשהו של אלוהים, כל שאתה עושה הוא להנציח אשליה שנועדה לנחם אותך. יכולות מוסריות גדולות יותר ויותר מופיעות ונכנסות לתהליך רק כאשר בני אדם מתפתחים.
אני משוכנע שהבנת ההקשר האבולוציוני של הופעתנו בעולם, היא החשובה מבין הגורמים להתעוררות למסגרת מוסרית חדשה המתאימה לזמננו. כשאנו מגלים את ההקשר האבולוציוני הזה ומכירים בתפקיד הגדול שאותו עשויה למלא טרנספורמציה אישית וקולקטיבית בתמונה הרחבה יותר - מתעורר בתודעתנו מצפון גבוה יותר.
ואם יש בנו את האומץ והתעוזה להתמודד עם התמונה הרחבה הזו, לפתע מתגלה שלמעשינו ולסיבות העומדות מאחוריהם, יש השלכות מוסריות, אתיות, פילוסופיות ורוחניות חשובות. כעת ישנו הקשר מציאותי מאוד ותובעני ביותר לעובדת היותנו כאן. הבחירות שאנו בוחרים והסיבות לבחירותינו לפתע מקבלות משמעות אדירה, ולא רק עבור עצמנו.
