איסוף תמונות כפייתי של אדם זר מעולם לא קסם לי, מריטת שיער, חולצות מודפסות ו"יודה תעשה לי ילד" זה פשוט לא הקטע שלי. הגיע הזמן להודות בזה - שמי רוני ואני לא מעריצה אף אחד(חוץ מאת עצמי כמובן). פוסטרים של בריטני לא תלויים על קירות חדרי, אין לי קעקוע של מנו ואני לא כותבת בתחתית המחברת רוני + נועם = אהבה (טוב אולי רק פעם אחת).
מעריצים יקרים, לא פעם שמעתי את הטענה שאתם בסה"כ מחפשים דמות שתוכלו להזדהות אתה ולשאוף להיות כמוה, אבל בואו נדבר דוגרי: כשאתם מעריצים בחור בזכות שרירי הבטן המעוצבים שלו, עם מה בדיוק אתם מזדהים? באיזו דרך ולאן הוא אמור להנהיג אתכם?
מילא הייתם בוחרים להעריץ את איינשטיין (אלברט, לא אריק), אותי, גיבורי תרבות, אנשים עם משהו להגיד. אבל נינט? נו באמת. פשוט תעשו לעצמכם טובה, תבינו שזה מגוחך ותמצאו חיים שיהיו שלכם ולא של כוכבים בשקל.
גם אם אתם מתחת לבית של יהודה לוי עם מכונת גילוח או מתחת לבית של דן מנו עם מצפון, עדיין תצטרכו למצוא לנו את הכיוון: להעריץ מפורסמים - חם או סתם?