"להיות כאן ועכשיו" הפך לביטוי שגור ולחלק מהשפה היומיומית של כולנו. בדרך כלל כשאנו משתמשים בו, הכוונה העומדת מאחוריו היא להיות יותר מרוכזים ולא לחלום. מרבית האנשים גם יודעים שזהו מושג שלקוח מהעולם הרוחני, שמורי המדיטציה השונים משתמשים בו לא פעם ושהוא מכוון לערנות גבוהה יותר בחיי היומיום, שפירושה להימצא יותר בהווה ופחות לעסוק בעבר או בעתיד.
"להיות כאן ועכשיו" הוא מושג כל כך מקובל, עד שקשה לדמיין מישהו שייצא נגדו או ימצא בו פגם - אם הוא לא מועיל, לבטח אינו מזיק. "להיות כאן ועכשיו" מתאים גם לעוסקים במלאכה - לחייט, לנהג, לרופא. כדי שהטבח יכין אוכל טעים הוא צריך לשים לב לחומרים, לכמויות, לזמנים. ככל שהמודעות ותשומת הלב רבות יותר, האוכל טעים יותר. בכל הזרמים הרוחניים, בכל הדתות, בכל השיטות הפילוסופיות, יש מעט מאוד מושגים שיש עליהם הסכמה גורפת כמו על "להיות כאן ועכשיו".
ביטוי זה הפך פופולארי במידה רבה כל כך, שהסוד הגדול שמאחוריו כמעט ונעלם. יש בו עומק שחודר דרך תורות המזרח כולן ונוגע ישירות בלב העניין. "להיות כאן ועכשיו" זה הרבה יותר מאשר להגדיל את המודעות לרגע ההווה וההבנה המלאה שלו היא עניין מעשי המחייב החלטה גדולה ולא פשוטה בכלל.
המחשב הפנימי
כל אחד מאיתנו חי בשני עולמות שונים: האחד הוא המציאות האמיתית כפי שהיא מופיעה לנגד עינינו וכפי שהיא נתפשת במערכת החושים והשני הוא יקום מקביל אשר נמצא במוחנו ומכיל מציאות חלופית הבנויה מאוסף הרעיונות שלנו והדעות שצברנו, למעשה הוא העולם האידילי אליו אנו שואפים.
עולם אחד הוא המציאות כפי שהיא והעולם המקביל מלא בשיפוטים של טוב ורע, נכון ושגוי, עבר ועתיד, ציפיות, אכזבות, דעתנות, חוקים של אסור ומותר ועוד. הבעיה היא, שלשני העולמות אין קיום יחד והניסיון למזג ביניהם גורם להתנגשות פנימית מתמדת. העולם האמיתי לא מצליח לעמוד בציפיות שלנו ואנשים משום מה מתעקשים להתנהג בצורה שונה מזו שהיינו מצפים מהם.
בדומה למחשבים ביתיים, גם המחשב הפנימי שלנו הוא בעל יכולת עיבוד נתונים מוגבלת וכששני היקומים מתנגשים בתוכנו, המערכת נסתמת ומתחילות בעיות בכל המישורים ברמה הטכנית, חלקים מתקלקלים בפועל, וברמה התפעולית, המערכת הופכת פחות ופחות ידידותית למשתמש. לפי תורת הזן, נתק זה בין המציאות כפי שהיא באמת ובין המציאות הדמיונית הרצויה, הוא המפתח למצוקה הנפשית של מרבית האנשים.
הבחירה ב"כאן ועכשיו" כדרך חיים היא ההחלטה לצמצם את היקום הדמיוני, האוטופי והנשגב ולהישאר רק עם המציאות האחת, שהיא למעשה "האמת", גם אם היא לא בדיוק האמת שהיינו מעדיפים. זו היא החלטה להיפרד מהדואליות ולוותר באופן מודע על עולם מקביל המורכב כולו מניגודים - הצלחה וכישלון, טובים ורעים, צודקים וטועים, בורות והארה. המושגים האלו קיימים בתודעה בלבד והם משא כבד ומשקפיים עבים ומיותרים, שבטעות נדמה לנו שבעזרתם אנו רואים טוב יותר את העולם בו אנו חיים. הבחירה ב"להיות כאן ועכשיו" מעניקה את החופש הגדול מכולם.
כאשר העולם הדמיוני נמס ונעלם, אנו נשארים עם המציאות, עם האמת שבכוחה להוציא כל אדם לחופשי. לא עוד בלבול כתוצאה מהתנגשות פנימית ושיפוטיות מתוך ביקורת חיצונית ומרוחקת, אלא לחיות עם האמת בלבד, להיות חלק ממנה ולפעול בתוכה מרגע לרגע, חופשיים מהצורך לבקר אותה או לשפץ אותה באופן מתמיד.
להניח ליקום המקביל
אנשים מחפשים חופש ולא יודעים ממה.
כדי לזכות בחופש, חייבים קודם כל לתת חופש.
תנו לעולם את החופש להיות מה שהוא,
תנו לאנשים את החופש לחיות ולפעול מתוך שיקול דעתם,
ותנו לעצמכם את החופש מלאחוז בדעה על כל דבר.
המציאות היא מופלאה,
גם אם לא הכל טוב, מוסרי, צודק ומושלם.
לא כל הבתים מלאים באהבה,
לא כל הילדים מקבלים את מה שהם צריכים,
ולא כל האנשים מאושרים.
אבל אתם יכולים להיות מוסריים, ישרים ופנויים לצרכים של אחרים.
אתם יכולים למלא את הבית שלכם באהבה,
אתם יכולים לתת לילדים שלכם תשומת לב מלאה.
תנו לעולם להיות מה שהוא רוצה,
הניחו ליקום המקביל, המתחסד, "הרוחני", "הנכון", "המושלם".
נקו את מסך האישיות והמחשבות,
וכל מה שנשאר הוא אמת.
אין אושר בעולמות מקבילים.
המקום היחידי בו אפשר למצוא את האושר הוא כאן,
ואין זמן חי אחר מלבד עכשיו.
ניסים אמון בילה כעשר שנים במנזרי זן בקוריאה וביפן והסמך כנזיר וכזן-מאסטר. בשנים האחרונות מתגורר ומלמד באי פארוס שביוון, שם הקים יחד עם חברים ושותפים לדרך את Taos, מרכז רוחני שעוסק בדרך לחיים נכונים ופשוטים ברוח הטאו והזן-בודהיזם. המרכז מציע למבקריו פעילויות שוטפות הכוללות מדיטציה, שיעורי יוגה וטאי-צי ומפגשי זן, מקיים מגוון רחב של סדנאות עם אמון ומורים אורחים מהעולם.
