בובות ענק מהלכות, אריות ונמרים שקופצים דרך חישוקי אש, נערות גומי, ולוליינים שמנסים את מזלם בהליכה על החבל. לא חברים וחברות, לא מדובר על החדר של חני. מדובר בקרקס, ההוא שגדלנו על הליצנים המגניבים שבו, האריות שקופצים דרך חישוקים של אש ופילים שיודעים לעשות עמידת ידיים.
אבל את מי זה מעניין עכשיו? אמנם נוכל למצוא בקרקס אומנים מוכשרים (וכאלה שגם קצת פחות..), דוכני מזון (אם אתם קוראים לצמר גפן מתוק מזון), מוזיקה מבחילה והמון ילדים קטנים שרצים ומוחאים כפיים בהיסטריה. בעצם, מדובר בכאב ראש אחד גדול, סיוט שאתה ממש לא רוצה לקחת בו חלק.
אני חושבת שעברנו את הגיל שבו אנשים גדולים וצבעוניים בעלי אף אדום מספוג מרגשים אותנו, או עושים לנו את זה. כבר ראינו את הנערות עושות גילגולים וגם את הגמדים הקטנים קופצים באויר. לי נראה מגניב בהרבה לראות את ויקה מהישרדות בולעת עין של שור. גם זה, כמו בעצם כל תוכניות הריאליטי, קרקס.
הליצנים לבשו את האף האדום, הפילים לובשים כתום ואתם חייבים לקפוץ ולהגיד שלום: הקרקס - חם או סתם?