בסוף השבוע האחרון היינו עדים לאחד מהמבצעים היותר עקובים מדם שערך צה"ל בזמן האחרון. כ-100 פלסטינים נהרגו, כמחצית מהם אזרחים. הגנרלים שלנו, בצבא-בפוליטיקה-בתקשורת, מיהרו כמובן להאשים את הפלסטינים באחריות להרג הסיטוני. רק היום התפרסם בוואלה! חדשות מאמרו הרציונלי לכאורה של תא"ל במילואים צביקה פוגל, שניסה לטעון לא רק שהפלסטינים אשמים בהרג האזרחים שלהם על ידינו, אלא גם שהדבר הנכון ביותר שישראל יכולה לעשות עכשיו הוא "מעשים ולא דיבורים", כלומר עוד מבצעים צבאיים, עוד הרג הדדי ופחות ופחות משא ומתן. מדהים לראות כיצד אותם גנרלים, בצבא-בפוליטיקה-בתקשורת, לא מתביישים כבר שנים למחזר את אותן קלישאות שטחיות, כדי ל"טהר את ההרג" וכדי להצדיק מחדש את ההיגיון שבאופציה הצבאית. להלן כמה מן הקלישאות הפופולריות ביותר:
1) "הם יורים בכוונה כדי להרוג אזרחים, כשאנחנו הורגים אזרחים זה בטעות"
צריך לומר את זה באופן ברור: מטרתו האמיתית של מבצע "חורף חם" בעזה היתה להרוג. ולהרוג הרבה. "לגבות מחיר" קוראים לזה במכבסת המילים המקומית. הוגי המבצע הרי ידעו שהוא לא יעצור את ירי הקסאמים. המטרה האמיתית שלו היתה סטטיסטית: לשפר את היחס במאזן ההרוגים, ורצוי שגם יהיו לא מעט אזרחים הרוגים. את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהרג מסיבי של אזרחים היה חלק מכוון מהמבצע האחרון אפשר לספק באמצעות התבוננות באופי של הפעולות הקודמות בעזה. מה שנוטים לשכוח לעיתים, הוא שצה"ל מעולם לא הפסיק לפעול בעזה. גם לא באופן קרקעי. בחודשים האחרונים נערכו לא מעט פעולות קרקעיות מוגבלות בשטח הרצועה, בהן כמה וכמה מבצעים בסדרי כוחות לא כל כך קטנים. בפעולות אלו נהרגו פלסטינים רבים, בהם אזרחים, אולם מעולם לא בכמויות דומות.
"חורף חם" היה אולי נרחב קצת יותר ממבצעים אחרים, אך בצורה זניחה יחסית, ובסך הכל היה דומה להם באופיו. מה עשה אם כן את ההבדל במספר הפלסטינים החפים מפשע שנהרגו בו? התשובה פשוטה, גם אם לא נעימה במיוחד: היתה כוונה להרוג אזרחים. כפי שעולה מעדויות חיילים שנאספו על ידי ארגון "שוברים שתיקה", כאשר מטרתו של מבצע היא להרוג לא כותבים את זה בדרך כלל על התל"קים היפים ובפקודות המבצע המסודרות. שם נכתבות מילים יפות כמו "הגנה" או "ביטחון". כאשר רוצים "להביא גופות", המטרה האמיתית נכתבת בהוראות הפתיחה באש, שהן דינמיות ומשתנות. אין צורך לומר שרוצים להרוג אזרחים: בפעמים שבהן רוצים כמויות גדולות של הרוגים פשוט משנים את הוראות הפתיחה באש, כך שיהיה מותר לירות או להפציץ בעצם כל דבר. התוצאות, כלומר ה"טעויות", כבר ידברו בעד עצמן. לכל מי שיכול לעמוד מול חמישים אזרחים הרוגים בפחות מיממה, ולהמשיך לדבר על "טעות", ראוי שיעשה חשבון נפש.
2) "הטרוריסטים מסתתרים מאחורי אזרחים"
קלישאה זו, בת דודתה של הקלישאה הקודמת, היא מבין המרכזיות שמנסות להצדיק את הכמויות המסיביות של אזרחים שנהרגים על ידי צה"ל. לשם הדיון, הבה נתאר לעצמנו מצב דמיוני (אולי לא כל כך רחוק מהמציאות) שבו לחמאס היו רקטות ארוכות יותר, והוא היה מתחיל להפגיז באופן קבוע את תל אביב. סליחה, לא את תל אביב, אלא רק כמה מטרות צבאיות שנמצאות בתוך תל אביב, למשל את מחנה הקריה. הבה נניח גם, שמבין אלפי הרקטות שהיו נוחתות בקריה, כמה רקטות היו פוגעות מפעם לפעם בקניון עזריאלי מעבר לכביש. מבין מאות ההרוגים הישראלים בתרחיש דמיוני זה, כמחצית היו אזרחים חפים מפשע, ובהם ילדים ונשים. עד כמה שזה נשמע אולי מופרך, לשם הדיון רק נניח שחמאס היה מתנצל על הרג החפים מפשע, מציע עזרה הומניטרית לטיפול בפצועים, ובמקביל טוען בתוקף שהאשמה העיקרית להרג האזרחים מוטלת על צה"ל, שמסתתר מאחורי אזרחים וממיט אסון על האוכלוסיה הישראלית (בדומה לטיעון של צביקה פוגל במאמרו על אחריות חמאס להרג אזרחים על ידי ישראל).
כמובן, שחרף ההרג המסיבי והחוזר של ילדים ונשים ישראליות היה חמאס ממשיך בהפצצותיו המסיביות (שמכווונות כאמור לפגיעה "אך ורק בבסיס הקריה") ובתוך כך "הורג בטעות" עוד ועוד אזרחים. אילו זה היה מצב העניינים, האם ה"טעות" של חמאס היתה מצדיקה את הרג האזרחים בעזריאלי? האם העובדה שחמאס היה מתנצל על האזרחים ההרוגים היתה מכשירה את ההרג? האם היינו מדברים על "טוהר הנשק" של חמאס או מכנים אותו "ארגון הטרור המוסרי בעולם" , או שפשוט היינו חושבים שמדובר בצביעות, בסוג הצביעות האופייני לתנינים הממררים בבכי?
3) "ניתן לחסל את חמאס", "פעולה נרחבת בעזה תמוטט את שלטון חמאס"
לא מזכיר לכם משהו? הרי זו בדיוק היתה קריאת הקרב של אותם גנרלים, בצבא-בפוליטיקה-בתקשורת, לפני היציאה למלחמת לבנון השניה. "רק תנו לנו להיכנס בהם", "רק תנו לצה"ל לנצח", "מהלך קרקעי, רק מהלך קרקעי!". קדימה גנרלים, זהו השלב שבו אתם מסבירים להדיוט כמוני למה יש אלף אלפי הבדלות בין חמאס לחיזבאללה, בין עזה ללבנון. אני כבר מחכה לניתוח הארוך והמייגע של מצב הימ"חים ו"אי החיבור של המח"טים לשטח". זה הרי מה שבאמת דפק לכם את המלחמה הקודמת, לא?
4) "אין מה לדבר עם חמאס"
מדהים לראות כיצד ישראל מתגלה שוב ושוב כצד הסרבני והעקשן. עד שהחל "מבצע חורף חם" לא חלף כמעט שבוע עם לפחות התבטאות אחת של בכיר בחמאס, שהציע הפסקה מוחלטת של ירי הקסאמים בתמורה להפסק החיסולים והמצור על עזה. אלא שבישראל שבו וביטלו את כל ההצעות הללו. גם את זה צריך לומר באופן ברור: מי שכרגע לא מוכן להפסיק את האש בדרום זו ישראל. מצד אחד מאשימים הגנרלים שלנו, בצבא-בפוליטיקה-בתקשורת, את חמאס בחוסר פרגמטיות ובאחריות להסלמה, ומצד שני לא מוכנים לדבר איתו שלא באמצעות "דיאלוג באש". במצעד האיוולת הזה, לא הבנתי רק נקודה קטנטונת: אפשר לדבר עם חמאס במה שנוגע לעסקות שבויים וחטופים, אבל אי אפשר לדבר איתו על מה שקשור להפסקת ירי הקסאמים?
5) "צריך לגרום לאוכלוסיה להבין שלא משתלם לה לירות קסאמים"
נכון. כי זה בדיוק מה שקורה לאוכלוסיה בישראל שהורגים בה וטובחים בה בקסאמים ובפיגועים היא מבינה שלא משיגים שום דבר בכוח, ומיד מתחילה להפעיל לחץ על הגנרלים שלה, בצבא-בפוליטיקה-בתקשורת, לעצור מיד כל פעולה נגד האויב כי "זה לא משתלם". ונכון, זה הרי בדיוק מה שקרה לעזתים האומללים אחרי כל המבצעים והפעולות הקודמות בעזה, לא? האם הם התייאשו יותר, והגדילו את שנאתם לישראל? מה פתאום! האם הם הדפו את המתונים וחיזקו את הקיצונים? בדיוק להפך! אחרי כל הפעמים הקודמות שישראל הפציצה את העזתים, האם הם לא החלו לתעב את השהידים שלהם? לעצור בגופם פיגועים וירי קסאמים? לשנוא את ממשלת החמאס ולאהוב את ישראל וארצות הברית? רק לסוכנות היהודית הם עדיין לא תורמים כסף. אך אל דאגה גם את זה בטח אפשר להשיג עם עוד פעולה קרקעית קטנטונת.