יודע שלא יודע

החיים הם תודעה וכל צורות החיים, ברמה כזו או אחרת, הן בעלות תודעה. אבל רק לבני האדם יש את היכולת המופלאה להיות מודעים לתודעה עצמה. מהפרספקטיבה של גיל היקום - 14 מיליארד שנה - יכולת המודעות הרפלקסיבית או התודעה העצמית היא תופעה חדשה.

רק עכשיו מתחילה הסיבה הראשונית - העיקרון הבורא, הדחף האבולוציוני, הדחף האלוהי - להפוך מודעת לעצמה באופן ישיר, כתודעה עצמה. אכן, האנרגיה/אינטליגנציה שיצרה את היקום יכולה לדעת את עצמה ישירות רק באמצעות האדם המתעורר. האל המיתולוגי נפל מהשמים ומופיע מחדש באני האנושי כאורה של תודעה, כדחף הבורא או הדחף להתהוות. ואני מאמין שעתידנו תלוי יותר ויותר בכך שנהיה נכונים לשאת את ההשלכות המהממות בעוצמתן של התובנה הזו ולקחת עליה אחריות.

חשוב לקלוט עד כמה רעיון האבולוציה של התודעה זר לתרבות שלנו. כמעט אף פעם איננו נדרשים להתמודד עם הפוטנציאל האבולוציוני שלנו ברמה בסיסית כל כך וכתוצאה מכך רובנו לעולם לא ניתן על כך את הדעת. חשבו על כך לרגע: מה היה קורה לו האני שלי, במהותו, היה מתפתח? מה היה קורה לו הייתי מתפתח וגדל ברמה עמוקה עד כדי כך שלעולם לא אוכל לראות את ההתפתחות הזו אך האחרים יחושו את תוצאותיה?

גם אם רק נתחיל להגות עמוקות בשאלה הזו, באופן מסתורי נשתתף באבולוציה של התודעה שעליה דיברתי. ואם נתעמק בכך מאוד, נעזור להפוך את התהליך המופלא הזה - שנולד לפני מיליארדי שנים בהבזק של אור ואנרגיה ורק עכשיו מתחיל להתעורר אל עצמו, באמצעותנו – לתהליך מודע.

השכל האנושי מתפתח רק באמצעות יחסים. אם נניח לתינוק קטן לגדול בין זאבים, הוא לא יתפתח באופן שילדים אחרים מתפתחים. האבולוציה של התודעה שלנו תלויה לגמרי בעומק היכולת שלנו ליצור קשרים ולהיות ביחסים יצירתיים עם בני אדם אחרים. אם כך, בהקשר רוחני מפותח אופי יחסי האנוש וייעודם היא מעורבות יצירתית ברמה הגבוהה ביותר, שמבטיחה את האבולוציה ואת ההתפתחות של כל המעורבים.

האיכות והתוכן של היחסים שלנו הם הקרקע שעליה יכולה האבולוציה של התודעה להתרחש. התודעה היא אחת, לא שתיים. היא שדה יחיד אינסופי שכולנו חולקים - שדה ללא התחלה וללא סוף. כלומר, האבולוציה של התודעה היא האבולוציה של השדה הזה עצמו. התודעה בחוד החנית מתפתחת רק באמצעות טיפוחו המודע של השדה הבינאישי הזה, שנוצר כתוצאה מהחיכוך יצירתי הנגרם על ידי מעורבות אנושית מכוונת, ערה וממוקדת.

תודעה אינה חומר מסתורי כלשהו שקיים מעבר לנו, אי שם בחלל. היא בו זמנית אני וגם אנחנו, באופן בינאישי - היא החלק של האני שלנו שאותו אנו חולקים עם ה"אני" של אחרים. תודעה היא שדה בינאישי שאותו כולנו חולקים. וכדי שהשדה הבינאישי הזה יוכל להתפתח ולגדול, על התודעה שבונה אותו, שהיא תודעתך שלך, ליצור מרחב שבו יוכל תהליך הגדילה העדין, העמוק והמסתורי הזה להתרחש.

השדה הבינאישי, שהוא האני, מתפתח בהתאם לדרגת השתתפותם של אלה שאכפת להם מאוד מהתפתחותו ומגלים בה עניין נלהב. זהו ההקשר לחקירה רוחנית רצינית, והתנאי לעסוק בתרגול הזה באמת ובתמים הוא שתרשה לעצמך לא לדעת מראש.

צמיחה לרמות גבוהות יותר ויותר של התפתחות היא תהליך מתמשך של פירוק ואיחוד מחדש. בתהליך הזה של אבולוציה והתעלות, עלינו להיות נכונים תמיד להרפות מדרכי הראייה והחשיבה הישנות: מעמדותינו הפילוסופיות המקובעות, השקפות העולם שלנו, הרעיונות שלנו לגבי עצמנו ועוד. וזהו אחד ההיבטים המאתגרים ביותר של התפתחות ממשית, מכיוון שזהו האיום הגדול ביותר על האגו. הדבר היחיד שמאפשר התפתחות אמיתית, כלומר התפתחות אנכית, הוא הנכונות האמיצה להרפות ברמה העמוקה ביותר, מתחושת העצמי שלנו. זהו טבעה האמיתי של אבולוציה ברמת התודעה, בזמן אמת, שהוא בו בזמן מפחיד ומרגש לחלוטין.