וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זמן למעשים, לא לדיבורים

צביקה פוגל

5.3.2008 / 8:00

תא"ל (במיל') צביקה פוגל מאמין שניתן לחסל את העוצמה הצבאית של חמאס בכוח. את ההידברות הוא מציע לדחות לזמן אחר

מי שלא ראה שמחת חמאסניקים בעקבות רציחתו של רוני יחיא ז"ל במכללת ספיר ובעקבות נפילתם בקרב של שני חיילי צה"ל, לא יוכל להבין את פערי המנטאליות הקיימים בינינו לעולם. למעלה ממאה הרוגים לא הביאו, אף לא לרגע קט, הרהור נוסף על גודל האסון שממיט החמאס על האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. "מיליון שהידים בדרך לניצחון", זו רוח הקרב המלווה את אויבנו. אלה האנשים איתם ששים רבים מאיתנו לשבת ליד שולחן המשא ומתן.

בעוד צה"ל מציב את חייליו חוצץ בין צבא החמאס לילדי "עוטף עזה" על-מנת להיות להם מגן, מציבים החמאסניקים את ילדיהם חוצץ בין צה"ל לביניהם כחומת מפגע שתגן עליהם, תוך ניצול מוסריותם של ה"ציוניים" שמנגד. ואצלנו, יש כאלה החושבים כי ניתן לדבר איתם על העתיד. וויתרנו על רצועת עזה ופינינו מביתם עשרת אלפים תושבים שנותרו בן לילה ללא קורת גג. וויתרנו, כי חשבנו שהפלסטינים יהיו אדונים לגורלם, ייקחו אחריות וינצלו את חבל הארץ שזה עתה קיבלו במתנה, להתפתחות ולשגשוג. החמאסניקים, העדיפו לפגוע במעברים שהיוו "עורק חיים" לאוכלוסייה כדי להשתמש בסבל ובמצוקה ללכד את האוכלוסייה תחת שלטונו. על מה בדיוק יש לנו לדבר איתם, מהו המכנה המשותף?

מתוך רגש עמוק של הומאניות המשכנו להעביר תוך כדי ירי קסאמים לעבר יישובינו, גם אם במידות קטנות, ציוד הכרחי לקיומם של תושבי הרצועה. אך החמאס העלים את המחווה וניצל אותה לייצור אמצעי לחימה ולשימון גלגלי ההרג שלו. מה בדיוק יש לנו להציע לחמאס במשא ומתן שלא הצענו בעבר?

זכות ילדינו לגדול בתקווה עדיפה

אני מניח כי הקורא הממוצע הבין את המלכוד. משא ומתן לשכנות טובה ואפילו לשלום עושים עם מי שבאמת מעוניין או הגיע למסקנה כי זו הברירה הטובה יותר. החמאס אינו שם ואת אבו מאזן אפילו אנחנו כבר לא סופרים. הגיע הזמן להפסיק ולהילחם בקסאם שמדיר שינה ומפר את שגרת חייהם של ילדי "עוטף עזה" ולהתחיל להילחם בחמאס. מותר למדינאים ואולי אף רצוי להידבר עם אויבינו בזמן שנלחמים אך אסור להם לזגזג. הנחישות אינה נחלת כוחות הביטחון היא צריכה ללוות גם את התנהלותם של המנהיגים. על כל זיג נשלם ביוקר וכל זג מקטין את כושר הספיגה של ילדי "עוטף עזה".

המטרה היא שקובעת את המשימות והדרכים להשגתה. מבצע גדול או מבצע קטן, מלחמה מוגבלת או כיבוש כל הרצועה, זה לא הנושא לוויכוח ובלבד שהדרך תשרת ותאפשר את השגת המטרה. אני מאמין כי ניתן לחסל את העוצמה הצבאית של החמאס ואת המוטיבציה שלו, להמשך איום על מדינת ישראל, באמצעים צבאיים. אני יודע כי יש לנו את היכולת להיות מקוריים ותחבולניים בסוג כזה של לחימה. אני מאמין כי יש בכוחה של הדרך הצבאית לסלול תהליך של הידברות בעתיד. אם אני טועה, ישלמו הפלסטינים את המחיר. אך אם טועים אלה המצדדים בהפסקת הלחימה וניהול משא ומתן להפסקת אש, נשלם כולנו את המחיר והוא יהיה כבד עשרות מונים יותר.

בבחירה הבלתי נמנעת בין זכותם של ילדי "עוטף עזה" לגדול ולהתבגר לבין זכותם של הילדים ברצועת עזה לזכות לתקווה אני מעדיף את זכותם של ילדינו. אם אין ביכולתנו להסביר עמדה זו לעצמינו ולעולם הנאור, אל נא נתפלא אם בבוא היום ירימו ידם עלינו החמאסניקים מיהודה ושומרון והחיזבאללה מלבנון. רצועת עזה היא מבחן ההישרדות של מדינת ישראל. השלום עם מצרים וירדן והפסקת האש עם סוריה קרמו עור וגידים רק משנוכחו אלה וגם אלה כי לא ניתן להכריע ולגרש אותנו. למשא ומתן עם סוריה, מצרים וירדן הגענו עם גזר קטן (ויתורים) ונבוט גדול (צה"ל). זה המודל שהמדינאים שלנו צריכים לחקות בעתיד.

*תא"ל (במיל') צביקה פוגל היה ראש מטה פיקוד הדרום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully