בתו הקטנה של הצ'יף בכתה והתייפחה ללא הרף. היא בכתה מכיוון שאיש בשבט לא היה מסוגל להביא לה את שחפץ ליבה. גם אביה הצ'יף רב הכוח ובעל הקשרים ואיש הרפואה החכם של השבט, לא יכל להביא לה את הדג הגדול שסנפיריו זוהרים ומנצנצים כאלפי טיפות מים בשמש. אפילו זקן השבט לא ראה מעולם דג כזה.
מאחר והקטנה בכתה יום ולילה עד שחלתה, החליט הצ'יף לכנס את מועצת השבט סביב המדורה להתייעצות ובקשת עזרה. כל אנשי הסגולה הנבונים של מועצת השבט התאספו באותו לילה סביב המדורה. אחד הזקנים, עמד על רגליו והשמיע את דברו: ליבה של העלמה נשבר בגלל דבר שראתה בחלום. ישנם דגים רבים במפרץ שלנו, אך אף אחד אינו נראה כפי שמתארת בתו של הצ'יף. דג כזה יכול להביא לריפוי השבט שלנו. הבה וניתן לכל אחד מחכמי השבט לדבר, אולי אחד מהם יידע היכן ניתן למצוא דג כזה, זוהר, מנצנץ וקופץ.
מכל החכמים עמד רק אחד. הוא הביע את תמיכתו והכבוד הרב שחש כלפי הצ'יף המכובד ואז אמר: העורב השחור שחי בקרב עצי הארז הוא חברי הטוב, העורב חכם מאוד ויודע דברים רבים, אנא הנח לי להזמינו למועצת השבט כדי שייעץ לנו. הצ'יף נתן את הסכמתו והחכם הזקן עזב מיד את האסיפה סביב המדורה. הוא חזר כעבור זמן קצר עם העורב השחור על כתפו.
קולו של העורב חרק בדברו ורק החכם הזקן יכל להבין את משמעות מלותיו: מה שבתו של הצ'יף מבקשת הוא דג ענקי שנקרא סלמון. בירח הזה, דגי הסלמון עומדים להגיע לשפך נהר העצום הרחק מכאן, בצידו השני של המפרץ. מכיוון שהאנשים בשבט זה הם ידידיי, אעוף אל העבר השני של המפרץ ואביא לכם את אחד הדגים.
הדג שנחטף
לפני שהצ'יף הספיק להודות לו, היה העורב השחור באוויר. הוא זינק ועף במהירות כמו צלצל שהוטל בכוח, עד שעיניו החדות ראו תחתיו אלפי דגי סלמון שוחים בשפך הנהר. העורב צלל במהירות למטה ובמקרה תפס את בנו של הצ'יף של דגי הסלמון. הוא הגביה לעוף כשהדג אחוז היטב בטפריו החדים ופנה לכיוון הכפר המרוחק של ידידיו.
כמה מבין דגי הסלמון הבחינו בחטיפה, קפצו במים בקשתות גדולות ועקבו אחר כיוון מעופו של העורב. כל להקת הדגים יצאה למרדף כשבראשה הצ'יף של דגי הסלמון. הם שחו לעברו השני של המפרץ. העורב השחור שעף במהירות הקדים אותם והיה כבר הרחק בכפר.
הוא הניח את הדג העצום מול בתו של הצ'יף וחיוך מאושר האיר את פניה. אז פנה העורב לידידו החכם הזקן וסיפר על להקת דגי הסלמון שבדרך למפרץ, בניסיון לרדוף ולהציל את בנו של הצ'יף שלהם שנחטף. איש הסגולה סיפר לראש השבט את דברי העורב ודייגי השבט ונשותיהם התבקשו לטוות במהירות רשת דייג ענקית שתוכל להכיל את דגי הסלמון.
כאשר דגי הסלמון הגיעו, נלכדו כולם ברשת. כדי לשמור שהדגים לא יברחו העבירו בני השבט מיתר של עור בין זימי הדגים, צד אחד שלו נקשר לסלע והשני לעמוד טוטם עצום ממדים מעץ ארז שחיכה מוכן לגילוף. כעבור זמן, כאשר החלו האומנים בני השבט לגלף את עמוד הטוטם, הם עיצבו בגזע הגדול את דמויותיהם של ציפור הרעם האגדית, את העורב השחור, את הצ'יף - ראש השבט ואת דג הסלמון. ומאז, בכל שנה חוזרים דגי הסלמון באלפיהם למפרץ של שבט ההיידה.
עוד בוואלה!
קסמו של העורב השחור
בני שבט ההיידה חיים בין הרי הרוקי לים, בחוף הצפוני של קולומביה הבריטית בקנדה, באיי המלכה שרלוט ובאלסקה. הם מכנים את עצמם בני העורב והעיט. סיפור האגדה שהם רקמו מספר לנו כיצד נוצר הקשר בין בני השבט ודגי הסלמון המהווים מרכיב מרכזי ברווחתם ומקור תזונתם.
סגולת הסלמון היא חוכמה וידיעה פנימית. לדגי הסלמון אינסטינקט פנימי הדוחף אותם לחזור מידי שנה למקום בו נוצרו. דגי הסלמון שוחים בניגוד לזרם הנהר כדי לחזור הביתה. הסלמון מסמל שיבה למקור הטהור ממנו נוצרנו והסתמכות על הידיעה הפנימית. הוא מלווה אנשים שיש להם מטרה ויודעים להשיגה, למרות דעת הקהל המנוגדת או הקשיים בדרך. מה שמנחה אותם הוא כוח פנימי רב עוצמה ואינסטינקט בריא. הם מבינים שהחוכמה נקנית דרך חוויות החיים והיא בת בריתם של אלו המוכנים להיות קשובים לקול הפנימי.
באגדה שלפנינו רואה בת השבט, המסמלת את הילד הקטן בתוכנו, את האמת שאותה לא רואים המבוגרים: את הצורך להקשיב לקול הפנימי וללכת בעקבותיו, גם אם הוא מנוגד לדעה הרווחת ולנורמות המוכרות. זו האיכות לה היו זקוקים בני השבט כדי למשוך שפע לתוך חייהם. זהו הנתיב שמי שבוחר ללכת בו, תמיד יגלה שפע ואושר פנימי. כמו בכל תהליך של ריפוי, מרחף גם כאן קסמו של העורב השחור המביא אור גדול של חיבור מחודש לאני.
עמודי הטוטם רבי העוצמה והנוכחות, שמגלפים שבטי האוג'ביי וההיידה שבקנדה, נושאים דמויות של בני אדם, חיות, ציפורים ודגים. בדרך כלל השתמשו בעצי ארז או ארז אדום, לגילוף עמודי הטוטם. לעץ הארז סגולה של ריפוי טיהור והגנה. מקור המילה טוטם היא בשפת שבט האוג'יביי "אודודם", שפירושו הטוטם שלו, כלומר ההשתייכות שלו או המהות הפנימית שלו. טוטם יוחס לאדם מסוים, משפחה, או שבט. חיית חיות טוטם מהוות מקור של עוצמה והכוונה לבני השבטים האינדיאנים.
בדרך כלל היו הציורים קשורים לאגדות של השבט או לחיות האופייניות לאיזור, שסגולותיהן אומצו על ידי אנשי השבט. האינדיאנים ראו בחיות מורות רוחניות ולמדו מהן מיומנויות ייחודיות שעזרו להם לשרוד. עמוד הטוטם ייצג את איכויותיהם של בני השבט או משפחות מסוימות בתוכו. לסלמון, לעיט, ללווייתן ולעורב השחור מקום של כבוד בקרב השבטים של מערב קנדה ואלסקה, והם מופיעים בעיצובים ייחודיים על עמודי טוטם רבים וחפצים שימושיים .
אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.