דאנא
(מתוך שיח חניכה בין שני צעירים בהרי ההימלאיה):
אחי מה זה צ'ילו?ם?
זה כלי לעישון ג'ארס.
ומה זה או?ם?
זה סמל הודי כזה.
ומה זה ד?אנ?א?
זה, כשאתה בוויפאסנה אתה לא משלם. יענו,
אתה נותן כמה כסף שנראה לך על הקורס, לפי איך
שמתאים לך.
וואלה?
כן!
מדהימים ההודים האלה.
זה לא הודים זה הטיבטים...
אה...
נתון ידוע הוא כי אחוז ניכר מהמשתתפים בסדנאות ויפאסנה בהודו הם ישראלים. קשה לדמיין מצב כזה לולא היו סדנאות אלו פועלות על עיקרון הדאנא הבודהיסטי, ששם דגש על נדיבות ונתינה. הבודהיסטים ניסו תמיד לשמור על הצביון החופשי של הלימודים הרוחניים ולאפשר אותם עבור כל מעמד חברתי.
למעשה, זה המבקש להתקבל למנזרים במזרח, מבלה חודשים ולפעמים גם את שנותיו הראשונות, בשירות, בעבודה ללא תשלום, כחלק מפיתוח היכולת הרוחנית למדיטציה. בדיוק כמו שהשמש לא מבקשת כסף כדי לזרוח מחר בבוקר, או הגשם אינו דורש תשלום מראש כדי לרדת, כך גם היחסים בינינו, בני האדם, צריכים באופן אידיאלי להיות מושתתים על נתינה ללא ציפייה לתגמול, כמו עץ שנותן פירותיו ולעולם אינו שומר אותם לעצמו.
קשה לדמיין את ההתאמה של עיקרון זה לעולמנו החומרי, בו הדברים השווים יותר, עולים יותר. והאנשים הנחשבים הם אלו המסוגלים לאפשר לעצמם צריכת מוצרים ללא גבול. גם עולם הקואצ'ינג שמנסה להישען, לעתים אפילו בכוח, על קביים רוחניות, מכוון בסופו של דבר את המתאמן להמציא מטרה ולהגשימה, לטובתו האישית, שתסב נחת לחשבון הבנק שלו. העיקרון של הדאנא הוא כמעט ההיפך הגמור, האדם אינו אמור לעסוק כלל בתוצאות מעשיו, אלא לדעת בוודאות שככל שייתן יותר ולא יצפה לתמורה, סביר להניח שיקבל יותר.
הנתינה היא זו שיוצרת אצל האדם את תחושת השפע ומכאן גם את תחושת העושר. הצבירה, לעומת זאת, יוצרת את תחושת התסכול והחוסר. הדאנא מזכירה לנו שלא רק הטבע והגוף האנושי נמצאים ביחסים של תלות הדדית, אלא גם החיים החברתיים יכולים להתבסס על נתינה חופשית ולאו דווקא על בעלות.
אז בפעם הבאה שאתם הולכים לשלם על סדנה כמה אלפי שקלים, תזכרו שבמקור, הידע הרוחני אינו סחורה שאמורה להימכר בשוק, אלא להינתן בחופשיות, בדיוק כמו אותם דברים שיש לכם עמוק בפנים להציע ללא תמורה לאחרים.