פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ספירת הרוגים לא מנצחת מלחמות

      מבחינת צה"ל, מניין ההרוגים הפלסטינים הוא הוכחה להצלחה בעזה. ארה"ב בווייטנאם וישראל במלחמת לבנון השניה הבינו שזה לא עובד כך

      בסיכום מבצע "חורף חם" מתגאה צה"ל בכך כי הפלסטינים מונים 106 הרוגים, לעומת 2 הרוגים בלבד בצד הישראלי. הצבא מדגיש את מניין ההרוגים הפלסטינים כהוכחה להצלחת המבצע הנקודתי, במסגרת האסטרטגיה עתיקת ימים של ספירת גופות כאמצעי הרתעה ודה-מורליזציה.

      עם זאת, הטילים ממשיכים עדיין ליפול מבלי מפריע על אשקלון ועל יישובי עוטף עזה. נשאלת עתה השאלה, מהי בכלל יעילות אסטרטגיה זו ומדוע צה"ל שש שוב ושוב ליישמה?

      המונח "ספירת גופות" (Body Count ) מתייחס, באופן עיקרי, לסך כל בני האדם שנהרגו באירוע מסוים. בשדה הקרב, ספירת הגופות מתבססת על המספר הרשמי של ההרוגים, עם כי לעיתים גם על הערכות בלבד. לנתוני ספירת הגופות יש היסטוריה ארוכת שנים בתחום התכנון צבאי והתעמולה.

      בזמן העתיק, איברי המין של היריבים ההרוגים נאספו משדה הקרב כדרך לספור את המתים. לשיטה זו היתה אמורה להיות השפעה פסיכולוגית שלילית על הצבא המפסיד. באופן כללי, צבא נוהג לאסוף נתונים מסוג זה בשל מספר סיבות, כגון קביעת רמת הצורך בהמשך הפעילות, הערכה של מערכות נשק ותכנון פעילות עתידית.

      ספירת ההרוגים לא מנעה את תבוסת ארה"ב בווייטנאם

      בזמן המודרני, מלחמת ווייטנאם היא הדוגמה המובהקת לשימוש בשיטת ספירת הגופות כדרך להוכיח שמדינה כלשהי מנצחת במלחמה, למרות שבפועל לא קיימים הישגים צבאיים המצביעים על ניצחון צבאי. במלחמת ווייטנאם, היעד של ארצות הברית לא היה לכבוש את צפון ווייטנאם, אלא להבטיח את הישרדות ממשלת דרום ווייטנאם.

      עקב כך, קשה היה לקבוע את ההתקדמות הצבאית. האזור שבו ניטשה המלחמה היה כבר למעשה "כבוש" והכוחות האמריקאים בווייטנאם מצאו עצמם בעיצומה של מלחמת גרילה עקובה מדם עם המיליציה הקומוניסטית של תנועת המחתרת המורדת ווייט קונג בדרום וייטנאם.

      לפיכך, החליט הצבא האמריקאי להשתמש באסטרטגיית ספירת גופות כסוג של מלחמת התשה שתגרום בסופו של דבר להפסד הווייט קונג.

      הו צ'י מין, מייסד ומנהיג צפון וייטנאם, אמר בתגובה לאסטרטגיה זו: "אתם יכולים להרוג עשרה מאנשיי על כל חייל הרוג שלכם. אך גם לאור אחוזים אלו, אתם תפסידו ואנו ננצח". למרות שלפי הערכות, יחס ההרוגים הווייטנאמים לעומת האמריקאים היה גבוה בהרבה, ארצות הברית ספגה, לבסוף, תבוסה.

      גם במלחמת לבנון השניה לא נחלה האסטרטגיה הצלחה

      בפלישה האמריקאית לעירק ב-2003, אימץ הצבא האמריקאי מדיניות רשמית הנוגדת את אסטרטגיית ספירת הגופות. יש הטוענים כי החלטה זו התקבלה בעקבות כישלון השיטה להעניק תמונה מדויקת של מצב המלחמה בווייטנאם ויש הטוענים כי הצבא רצה להימנע מיחסי ציבור שליליים.

      עם זאת, ספירת גופות כן מיושמת בעירק על ידי ארגונים שונים ועל ידי עירק עצמה. פרוייקט IBC ("עירק בודי קאונט") הוא אחד הפרוייקטים הרציניים יותר בנושא. מחקר זה מבוסס על נתונים הנאספים מכלי התקשורת, בתי חולים, חדרי המתים, ארגונים לא ממשלתיים ונתוני רשמיים על מנת לייצר רישום אמין של מקרי המוות בעירק. פרוייקט זה כולל מקרי מוות של אזרחים שנהרגו על ידי הצבא ובשל קריסת מערכת הביטחון האזרחית מאז הפלישה.

      למרות הצהרתה של ארצות הברית כי אינה מבצעת ספירת גופות בעירק, לקראת סוף 2005 אושר כי היא אכן סופרת את הקורבנות העירקים מאז ינואר 2004, אם כי לא את אלו שנהרגו על ידי הכוחות האמריקאים עצמם.

      במלחמת לבנון השניה השתמש צה"ל בשיטת ספירת ההרוגים על מנת להוריד את מורל החיזבאללה, שלא הראה כל נכונות להפסיק את ירי הקטיושות לעבר ישראל. שיטה זו גררה ביקורת חריפה בטענה כי לפרסומים על אבידות חיזבאללה לא היתה כל השפעה שלילית על הארגון עצמו בדיוק כפי שכוחות ווייט קונג לא הושפעו במלחמת ווייטנאם מפרסום מספר הרוגיהם על ידי הצבא האמריקאי.