חרדה, היסטריה ולחץ. לא, אני לא מדברת על ההתרגשות לפני הפרק הבא של דני הוליווד וגם לא על המבחן במתמטיקה מחר. אלו רק ניסיונות לתאר את מה שעובר על תושבי הדרום בשנים האחרונות ובמיוחד בימים אלו. ה"בומים" פשוט לא מפסיקים ולכולנו זה נראה כמו שגרה. מי שחושב שזה נורמלי, שפשוט ינסה לתאר לעצמו מצב שבו אי אפשר לצאת מהבית לטייל עם הכלב האהוב בכיף ובשקט, לשמוע מוזיקה באייפוד או לצאת למסיבה כי חייבים לרוץ ולהתחבא מהטיל.
כן חברים, זאת מציאות שקיימת רק עשרות קילומטרים מאיתנו(מי שלא גר בשדרות) וזה בלתי ניתפס! נכון, בזמן האחרון המודעות עולה והנושא די חם, אבל לא מספיק: בשדרות ובאשקלון גרים ילדים בגילנו שחווים מלחמה, והם אף פעם לא ישכחו את זה.
אמנם זה נחמד שמארגנים הפגנות ונוסעים בשיירות לשדרות, אבל כל זה רק לשניה שחולפת מהר, שאחריה אנחנו חוזרים לשגרה הנעימה, הבטוחה והרגועה. אנחנו כאן מתעסקים עם הישרדות והאוסקר, כשהאוסקר האמיתי על ההישרדות מגיע להם. לכן, אנחנו צריכים להבין שהכי חם זה להיות שם בשבילם, מעורבים, מחבקים ותומכים. אנא מכם: הניחו לדן מנו לכמה דקות ושימו לב לאלו שבאמת מגיע להם.
מאי דורשת שנעזוב את השטויות ונתחיל להתעניין בחדשות שקורות לנו מתחת לאף. עכשיו תורכם להצביע ולהשפיע: מעורבות בחדשות - חם או סתם?