כמו בקרב איגרוף רווי דם, כך מתנודדים להם בזירה המתאגרף הישראלי והמתאגרף הפלסטיני ומחטיפים זה לזה מהלומות כואבות. מצד אחד של הזירה ניצב בריון קטן אך מתוחכם, היודע לנעוץ את אגרופו בבטנו הרכה של יריבו הישראלי. מהצד השני ניצב לו הבריון האימתני, המחטיף לפלסטיני מכות קשות, שגורמות לו להתעלף אך לא מונעות ממנו להתאושש חיש קל ולהכות בחזרה.
אולם בניגוד לקרב איגרוף, המסתיים לאחר מספר סיבובים בלחיצת ידיים ג'נטלמנית בין המתאבקים, המלחמה בעזה בין ישראל לפלסטינים נמשכת מדי יום ביומו ללא פתרון נראה לעין. לעיתים מפתיע לגלות עד כמה נטולי חזון וצרי אופקים הפתרונות של הגנרלים והפוליטיקאים. "לחסל את בכירי חמאס!", הם זועקים, "למחוק שכונות בעזה!", הם צורחים, "להכות בהם ללא רחם עד שיפסיקו לשגר קסאמים!", הם שואגים. אלא שיותר משהם מהווים פתרונות ארוכי טווח למשבר בעזה, החיסולים וההפגזות הם בסך הכל מענה לרגשי הנקם של כל אחד מאיתנו.
מנהיגים אמיתיים יודעים להתעלות מעל רגשות הנקם והכאב המניעים אותנו ולבנות לנו עתיד. ועתיד, יודע כל אחד, לא ייבנה אם יחוסלו עוד חמישים, מאה או אלף פלסטינים. עתיד גם לא ייבנה אם יפורקו "תשתיות הטרור" אם תקוצץ כמות הדלק או אם יהודק הסגר. הסיבה לכך פשוטה: המוטיבציה לפגוע בישראל גבוהה מאי פעם ושום פעולה צבאית אינה יכולה לשנות עובדה זאת.
שאלת החיסכון בחיי אדם
פיתרון אחד טרם נוסה על ידי מנהיגינו: לדבר עם חמאס ולגבש הפסקת אש ארוכת טווח. אין חולק על כך שחמאס הוא ארגון רצחני המבצע פשעי מלחמה נוראיים, אולם יש לזכור שמגעים צריכים להתנהל עם האויבים המרים ביותר (ניהלנו בעבר מגעים עם חיזבאללה, למשל) ולא עם פינלנד או עם נורבגיה.
למען הסר כל ספק ותהייה, חמאס מעוניין בהפסקת אש. בכיריו אומרים זאת יומם וליל. המחיר שישראל נדרשת לשלם על כך הוא הפסקת הפעילות הצבאית בעזה ובגדה והסרת המצור. בתמורה לכך יפסיק חמאס את ירי הרקטות לעבר ישראל והוא אף מבטיח לאלץ את שאר הארגונים להפסיק את הירי. זהו מחיר שישראל יכולה ואף צריכה לסבול אותו.
הפסקת אש כזו לא תוביל אמנם להסכם שלום בין הצדדים ולא להכרה הדדית, אולם היא תזרז את עסקת שליט ותאפשר לתושבי שדרות ועזה לחיות כמו בני אדם. בין דיון טקטי ב"הגדרת יעדים לחיסול" לבין דיון אופרטיבי ב"דרכים להפעלת לחץ על הפלסטינים", כדאי שאולמרט וממשלתו ידונו גם בשאלה כיצד ניתן לחסוך חיי אדם. הגיע הזמן לתכנן את העתיד במקום את העבר.