הצ'יף, נסיכת העורבים, לא חיבבה את עורב שחור בגלל יכולתו לשנות צורה לכל דבר שירצה. הוא חשב להפוך עצמו לאדם, אך ליבו השתוקק בעיקר לכך שהנסיכה תחוש בנוכחותו ותשים לב אליו כאשר הוא בסביבה. הוא אמר לנסיכה: "אני אעוף באוויר מעל לנהר ואהפוך את עצמי לראש מחט. כאשר ראש המחט יצוף לעברך על פני המים, אנא קחי אותו ובלעי".
הנסיכה הביטה בו בתימהון ונדה בראשה. מעניין מה עומד להתרחש עכשיו, חשבה לעצמה, עת עורב שחור התעופף מעל לנהר. כעבור שניות אחדות הוא נעלם. היא ראתה רק ראש מחט קטנטן נופל מהשמיים למים. כאשר הוא צף לעברה, כרעה נסיכת העורבים על ברכיה ליד הנהר, אספה את ראש המחט ובלעה אותו.
הנסיכה המתינה בשקט, קשובה בסקרנות לתחושות בגופה. לפתע חשה בטפיחה שהסבה לה כאב בגבה. היא מיששה את גבה במקום הכאב ולהפתעתה חשה בנוצות. כאשר הטתה את ראשה והתבוננה מעבר לגבה גילתה שעל גבה צמחו נוצות שנכרכו סביבה. הנוצות היו חמימות ורכות למגע. הן גרמו לליבה של נסיכת העורבים להיפתח כלפי עורב שחור והיא חשה כלפיו רגשות אהבה שמעולם לא חשה לפני כן כלפי גבר אחר.
עורב שחור ונסיכת העורבים חשו באהבה גואה בקרבם. כל היצורים שפגשו בהם יכלו להבחין באהבה שקרנה מהם והשפיעה על הסובבים אותם. הם חוו תחושה מופלאה של איחוד, שהוא מעבר למקום ולזמן הקשור לחיים אלו. איחוד המתקיים בתוך האין סוף השחור הקטיפתי של המסתורין הגדול.
כוחו המרפא של העורב
העורב השחור מביא לחיינו איכויות של ריפוי, קסם וחיבור לנסתר. מיוחסים לו כוחות של שינוי צורה ויצירה. באגדות ובסיפורי הפולקלור של האינדיאנים הוא מוזכר כמי שהביא את האור לבני האדם. צבעו השחור של העורב מסמל אצל האינדיאנים חיבור ללילה, לאפלולית ולמסתורין. הצבע השחור נושא איכות של שקט והקשבה פנימה לחלק הנסתר בתוכנו, תת המודע.
לפי הפילוסופיה האינדיאנית, כל הדברים נוצרים מהריק, מהחשכה. גם האור. הצבע השחור אינו קשור לרוע ואופל כפי שמתייחסים אליו בתרבויות מסוימות, אלא לאיכות הנשית הנסתרת, אם הפריון המולידה רעיונות חדשים וריפוי לנשמה.
צ'יף, נסיכת העורבים, פחדה מעורב שחור, מכיוון שיכולתו המדהימה לשנות צורה עוררה בה תחושת חוסר אמון. לעורב יכולת ללבוש דמות של בעלי חיים שונים ולדבר בשפתם. ישנם סיפורים על שמאנים עתיקים, שנשאו את תכונת העורב והיו מסוגלים לשנות דמות ולהיראות במספר מקומות בו זמנית.
כל תהליך של ריפוי קשור ביכולת להביא את האור מתוך החושך. עורב שחור ידע שעליו לרפא את ליבה של נסיכת העורבים, מאחר ותחושת הפחד מנעה ממנה לראות את האמת. העורב השחור נחשב לשליח בכל מעגל ריפוי, הוא זה שנושא את התפילה לריפוי לעולמות העליונים.
מעבר למקום ולזמן
עורב שחור חש שכדי שליבה של נסיכת העורבים ייפתח כלפיו, עליו לעזור לה למצוא בתוכה משהו שמשותף לשניהם, משהו שיאפשר לה לחוות את עולמו הייחודי ואת דרך המחשבה שלו. כאשר הוא הופך לראש מחט הוא מכווץ את סגולת הקסם והריפוי שלו למהות מרוכזת ומאפשר לה לבלוע מהות זו לתוך עצמה.
על ידי כך הוא פותח בתוכה אפשרות לאיכות שהייתה קיימת (היכולת להיפתח לחשיבה שונה), אך לא באה לידי ביטוי לפני כן ולכן חסמה את יכולתה להתפתח כאדם. הוא מגיש לה מהות זו על מגש של מי הנהר. המים נושאים תדר של רגש פריון וזרימה.
אלמנט הבליעה המופיע באגדה, מלמד אותנו שכדי להבין מהות כל שהיא באמת עלינו "לבלוע אותה" ולאפשר תהליך של עיכול והטמעה. תהליך העיכול מעביר את הרעיון או התובנה החדשה דרך דפוסי המחשבה והרגש הייחודיים לנו ובדיקת רמת ההתאמה שלו לאני האמיתי. אם נוצר קונפליקט פנימי, סביר שנקיא את הרעיון החדש מתוכנו, אך אם הוא מתאים לנו הוא ייטמע ושינוי יתרחש.
הנוצות מחברות אותנו לקסם התעופה הייחודי לבעלי כנף. הכנפיים תמיד מופיעות בזוגות וקשורות למספר שתיים. זוגיות, אנרגיות נשיות ומהות של לידה. החמימות של הכנפיים החובקות אותה, נוסכת בצ'יף נסיכת העורבים ביטחון שפותח את ליבה. על פי האגדה של בני האלאוט מאלסקה, אהבת אמת היא מעבר למקום ולזמן. כאשר אנו משתמשים ביכולתנו לקחת את המתרחש בחיינו ולהביאו לתוך האור, נביא לידי ביטוי את כוח היצירה שלנו ויכולתנו להשתנות.
אורלי נירן יהלום (גוטגנוני) היא מחברת הספר "בינת הלווייתן" ומנהלת מרכז "מעוף מקודש" לשמאניזם וריפוי תודעה.
