כאילו דה?

לעתים נראה, שבאופן פרדוקסלי דווקא אצל אותם אנשים הטוענים להארה, קשה למתבונן מהצד למצוא באישיותם ובהתנהגותם נקודות אור. לפעמים היינו רוצים לשמוע על גורו שדווקא יודע גם לשתוק, שמוכן לקבל תלמידים בחינם, שלא מחפש להשכיב את כל תלמידותיו, שאין לו אי פרטי, שאינו טוען שהוא הכי מואר בעולם וללא עדר של חסידים שוטים שיהיו צריכים להסביר למה בעצם הוא התכוון כשאמר את מה שאמר.

ובכן, הגורו ד?ה-פ?רי ג'והן, או בשמו האחר א?ד?י-ד?ה (או בשמו המקורי פרנקלין ג'ונס), אינו עומד בקריטריונים האלו. הוא חווה אקסטאזות ילדות עוד בכנסיה, הוא נסע להודו, הוא חזר ללוס אנג'לס, ישב למדיטציה ו...הופ - הגיעה ההארה.

הוא הקים מרכז רוחני, דרש סכומי עתק מתלמידיו, שכנע אותם להשתמש בסמים ולהשתתף באורגיות. הוא אפילו שכתב מחדש תורה וטען שהיא פרי המצאתו. לפי תורה זו, לחוויה, אפילו לזו החזקה ביותר, אין שום משמעות והיא אינה אלא רק מכשול בדרך הרוחנית. כמובן, בספרים הרבים שכתב דיבר על כך שהאהבה היא מעל הכל, או...מאחורי הכל, או לפני הכל. מסרים מבולבלים יחד עם נוסחאות עריצות רגילות והמתכון עבד.

כשהעוגה הייתה מוכנה וגלי ההערצה עברו כל גבול, הכריז אדי-דה שהוא אלוהים, לא פחות ולא יותר. מעכשיו, מי שרוצה לזכות בחוויה דומה, חייב לסגוד לו ולבטל את אישיותו הקודמת לחלוטין. ואם נעשה כך, נצליח לראות אותו כאלוהים שחי בינינו. בינתיים בעת משברים עולמיים, הוא מתיישב באי הפרטי שלו ועושה מדיטציה למעננו, מתוך כוונה לעזור לנו באמת.

ובכל זאת, מעבר לאקסטרווגנטיות הכללית של מר-דה, יש בבעלותו מוסד אחד, כמו קרן אור קטנה, ששומרת על תמימות אמת. אדי-דה הקים ברחבי העולם "גני חיות ללא פחד", שמשמשים כמקלטי שיקום לחיות קרקס שעונו וננטשו. לדבריו, חיות אלו, לאחר שקיבלו חום ואהבה, נכנסות באופן טבעי למצב של מדיטציה. מי שמעדיף לא להתייחס ברצינות לאלוהות של מר דה, יכול לעקוב אחר החיות האלו ואולי לקחת דווקא מהם דוגמא.