זאב הגולן - לאן?

מאז ראשית המאה ה-20 החלה השמדה מסיבית של זאבים בכל רחבי העולם. התפשטות השטחים המיושבים ואזורי המרעה, בצד ההצטיידות בנשק חם, הביאו להגדלת החיכוך בינם ובין האדם. תוצאות הקונפליקט, בו ראה האדם בזאבים איום לא רק על חייו כי אם גם, ובעיקר, על עדרי הצאן והבקר שלו היו חיסולם של הזאבים בארצות רבות בעולם. במקומות רבים הושמדה כל אוכלוסית הזאבים. כתוצאה מכך הוגדר הזאב על ידי הארגון העולמי לשימור הטבע, כמין בסכנת הכחדה.

בישראל חיים כיום זאבים בנגב, בערבה, במדבר יהודה, בגולן ובבקעה. עד ראשית שנות ה-90 לא נראו כמעט זאבים בגולן, וההנחה היתה שהם על סף הכחדה. במהלך שנות ה-90 חלה עליה ניכרת באוכלוסיית זאבי הגולן, ככל הנראה בעקבות איסור הציד שנאכף מאז כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים. העליה התלולה במספר מקרי הטריפה של בקר על ידי זאבים לאורך השנים, גרמה לחקלאים באזור לפתוח בפעולות לדילול אוכלוסיית הטורפים על ידי הנחת פתיונות מורעלים וירי לא מבוקר.

אוכלוסיית זאבי הגולן נחשבת לתת מין נפרד, הנבדלת בעיקר על שום גופם הגדול יותר מזה של זאבי דרום הארץ. בשנת 96' החל מחקר שדה ראשון לבחינת אוכלוסיית הזאבים ברמת הגולן, במסגרת פרויקט "לטבע נולד" שיזמו החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע. במהלכו התברר, כי זאבי הגולן חיים ב-9 עד 12 להקות, של שניים עד שבעה פרטים. ההערכות הן כי אוכלוסיית זאבי הגולן יציבה יחסית בגודלה, בשנים האחרונות.

עיקר פעילות הזאבים נעשית בלילה, ועד כשעתיים שלוש לאחר הזריחה. הם טורפים צבאים, חזירי בר, בקר וצאן, וניזונים גם מפגרים. עונת ההמלטות היא החורף, בין אמצע ינואר ואמצע מרץ. הנקבה ממליטה בממוצע ארבעה עד שישה גורים, אך יכולה להמליט עד עשרה, במאורות הממוקמות באזורים שאינם מופרעים על ידי האדם. בדרך כלל הגורים שוהים באזור המאורה כשלושה עד ארבעה חודשים. הזאבים הצעירים עוזבים את להקת האם בין גיל שנה לשנתיים.

בעשור האחרון קם לזאבי הגולן אויב חדש, הנחשב לגורם התמותה הראשון במעלה בשנים האחרונות. מדובר במלכודות המוצבות בידי פועלים תאילנדים. אחת מתוצאות המחקר הפחות צפויות הראתה, כי בין השנים 96'-99', היו המלכודות אחראיות להשמדתה של כחמישית מאוכלוסיית זאבי הגולן. זאת, לאחר שארבעה מתוך 18 זאבים ממושדרים מתו במלכודות תאילנדיות.

הגורם השני לתמותת הזאבים הוא הרעלות, הנעשות על ידי חקלאים ובוקרים וממוענות ישירות לזאבים, תנים ושועלים, הפוגעים בעדרי הצאן והבקר. הגורם השלישי שאובחן בזמן המחקר הוא ירי שנעשה על ידי בוקרים ופקחים. במסגרת פעילות זו נורו ברמה בין השנים 97'-99' לא פחות מ-30 זאבים.

בשנים 99' 2000 חלה ירידה משמעותית בפעילות טריפות הזאבים בגולן, לאחר שהוחל בהפעלת סדרת אמצעי מנע, בהם גדר חשמלית סביב אזורי המרעה, כלבי הגנה שנעים עם העדר, סימון גבולות שטחי המרעה באמצעות ריח כלבים, וגדר אוסטרלית – המונעת כניסת הטורפים לשטח המרעה. כחלק מפעילות זו הוקמה בדרום רמת הגולן חווה לגידול כלבים להגנה על עדרים, במסגרת פרויקט לטבע נולד. הצלחה בהפחתת הטריפות מסמנת עתיד קצת יותר ורוד עבור זאבי הגולן.