ה"ניו יורק טיימס" ממשיך לתקוף את מקיין

העיתון "ניו יורק טיימס" ממשיך לתקוף את הסנטור ג'ון מקיין. לאחר שביום חמישי פירסם ה"טיימס" כתבה הטוענת כי מקיין קיים קשר קרוב עם הלוביסטית ויקי אייזמן במהלך הקמפיין לנשיאות שלו מ-2000, חשף אתמול (שבת) העיתון כי מקיין שלח בזמנו מספר מכתבים מאיימים לנציבות התקשורת הפדרלית האמריקאית (ה-FCC ) על מנת לקדם את האינטרסים של לקוחותיה של אייזמן.

המכתבים המדוברים שנחתמו על ידי מקיין, ששימש אז כיו"ר ועדת המסחר של הסנאט, קראו לראש הנציבות לזנוח תוכניות לסגור פרצה בחוק המגביל בעלות על מספר תחנות טלוויזיה באותה עיר. זאת מאחר ופרצה זאת שירתה את האינטרסים של חברת המדיה "גלנצ'רן", לקוחה של משרד יחסי הציבור של אייזמן, "אלקלד אנד פיי".

במסיבת עיתונאים שערך ביום חמישי, הכחיש מקיין את טענות ה"טיימס" לגבי קשריו עם אייזמן. לדבריו, ה"טיימס" יצא במסע הכפשה נגדו והכתבה כולה היא שקר וכזב, מאחר והוא מעולם לא העניק טובות לאף לוביסט במהלך הקריירה הפוליטית ארוכת השנים שלו.

צוות הקמפיין של מקיין אמר בתגובה לאישומים החדשים של ה"טיימס" כי מאמציו של מקיין שלא לבטל את הפרצה בחוק לא נעשו לבקשת אייזמן. בהצהרה שפירסם צוות הקמפיין, נאמר כי מקיין בסך הכל ניסה להדריך את ראש הנציבות "שלא להתנהל בצורה הסותרת את רצון הקונגרס". מקיין התנגד כבר ב-1996 לחוק המגביל בעלות על כלי תקשורת, עמדה משפטית שסתרה את עמדת הנציבות.

לפי בדיקה של מסמכי הנציבות עולה כי מקיין שיחק תפקיד חשוב במניעת התוכנית לבטל את הפרצה בחוק. לפי מסמכים שונים ועדויות של עוזרים בקונגרס, מעשיו של מקיין בנושא באו בעקבות בקשות של אייזמן ושל לוביסטים אחרים בחברות מדיה נוספות. לדברי צוות הקמפיין של מקיין, הסנטור מעולם לא דיבר עם אייזמן בנושא זה.