נו, באמת: מי לעזאזל מצליח להעביר ערב שלם מול המסך בצפייה במופע המוזרויות הזה שנקרא "אירוויזיון"? אם לשים לרגע בצד את היסטריית בועז מעודה ולהתעלם מהבאזז התימני אין ספק שמדובר באחד האירועים המפהקים ביותר בעולם שעדיין מצליח לשרוד משנה לשנה. אם לא הנציגות המיופייפת בכחולבן סביר להניח שמצעד הכשרונות ההזוי הזה לא היה מזיז לאף אחד כאן את קצה הזרת.
המנחים המלוקקים, התלבושות הזוועתיות, הזמרים הביזאריים, היוקרתיות המזוייפת, האנטישמיות הצרפתית וחלוקת הנקודות השכונתית שיכולה להרים אחלה תחקיר בכלבוטק כל אלה גורמים לי לא מאוד לסמפט את התחרות הזו. אז נכון, הצפייה בהתחלה יכולה להיות מעניינת ולפעמים זה חביב לשמוע שירים בשפות שונות תוצרת אירופה, אבל תוך זמן קצר העניין מתחיל להימאס ואז כבר הנחירות משתלטות עלינו במלוא העוצמה.
בתור אחד שאף שנה לא מצליח לשרוד כל הדרך ל"דוז פואה" עם עיניים פקוחות (איכשהו תמיד השיר האוקראיני שובר אותי), חשוב לי גם להשמיע את הקול האחר, שסובל מהתחרות ומכריז בייסורים: אם זה מה שאירופה יודעת לעשות, עדיף שפשוט תשב בשקט. אז המון הצלחה לבחור שלנו ש"מנגן ושר" כל הדרך לתחרות של השנה (בכל זאת, גאווה לאומית היא גאווה לאומית) אבל בפעם הבאה, תשאירו אותי מחוץ לחגיגת הפייטים הזאת, כי זה סתם מגרד...
שימו את השמלות והטוקסידו, שימו "ווטרלו" ברקע ותתחילו לקדלם את "הללויה". גם אתם בשגעת האירוויזיון או שכמו סער גם בכם מעוררת התחרות בעיקר רצון עז לפהק?
האירוויזיון - חם או סתם?