הגולים העצמיים של הגולים האירנים

התקשורת נוהגת לצטט בצמא כל בדל מידע שמתפרסם בקשר לאירן, וזה לא מפליא. אירן נתפסת כאיום בולט על החיים המערביים, והרטוריקה האירנית מאז המהפכה האיסלמית בשנת '79 מעוררת פרנויה. כל חשד לרבע-חשיפה תודות למקור לא ברור על המתחולל כביכול במדינה הופך לכותרת.

כשהגנרל עלי רזה עסכרי ערק בשעתו למערב, ידעה המדיה העולמית לספר בפרוטרוט על המהלכים קודם עריקתו, המבצע הנועז להברחתו והנאמר בחקירותיו. זאת למרות שרזה מוחזק עד היום במתקן חשאי, במקום עלום. אין עם מי לעמת את הדיווחים, אין דרך לאמת אותם, ולא ברור אם למישהו יש עניין שכזה.

כך קרה גם השבוע, כשארגון האופוזיציה הגולה של אירן פרסם מידע על מתקני גרעין חדשים, כביכול. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית "מתייחסת ברצינות" לדברים, כשאיש אינו תוהה כיצד יש בידי הארגון מידע, שלא להזכיר צילומי לויין, שאין בידי ארצות הברית, ישראל או כל מדינה מערבית אחרת שמשקיעה סכומי עתק בלימוד הנושא.

ככלל, ארגוני אופוזיציה גולים הם מקור מידע בעייתי ביותר. הסיפור של עיראק, מהימים של לפני המלחמה, הינו דוגמא בולטת. ארגון אופוזיציוני בשם "המועצה האיסלמית העליונה של המהפכה בעיראק", שפעל מאירן, ידע לדווח במהלך השנים על מחלות שונות בהן חלה סדאם: בתחילת 2001 גילה הארגון כי סדאם לקה בשבץ חמור במהלך מבצע צבאי, שנה קודם לכן העביר מידע לפיו חלה סדאם בסרטן בלוטות הלימפה ועומד לעבור כימותרפיה.

ארגון אחר, "הקונגרס הלאומי העירקי", בראשו עמד אחמד צ'לבי, העביר לממשל בוש מידע שחיזק את נחישותו לצאת למלחמה בעיראק. בין השאר, דיווח הארגון על חבירה של סדאם חוסיין לאוסמה בן לאדן, ועל כך שעירק סייעה לאמן את חוטפי מטוסים לביצוע פיגועים בסגנון ה- 11 בספטמבר. דיווחים מוטעים אחרים נגעו כמובן לתכנית הגרעין של עיראק, ולנשק הכימי והביולוגי שהיא כביכול מסתירה.

חלק מהפרסומים היו מתמיהים ממש, כמו סיפור משאיות החלב העירקיות שהיו בעצם מתקני נשק כימי ניידים. ראוי לציין שהשירותים החשאיים התייחסו בספקנות למידע ולעיתים אף שללו אותו לגמרי. אבל כמות המידע שהעביר "הקונגרס הלאומי העיראקי" הייתה גדולה במיוחד ובהתבסס עליו פורסמו בשנים 2001-2002 108 מאמרים שונים בעיתונות, רובם חסרי בסיס. כלומר, ארגון האופוזיציה פעל למעשה כמכונת תעמולה לצרכיו שלו. וזו לא היתה הפעם הראשונה, או האחרונה.

משטרים כמו הדיקטטורה של קים ז'ונג איל בקוריאה הצפונית, והשלטון המדכא של רוברט מוגבה בזימבבואה, גרועים דיים גם בלי דיווחי הזוועה שמפיצים ארגונים גולים אודות מחנות ריכוז מודרניים, שבסופו של דבר מזיקים לאינטרס שלהם עצמם, כשהם נחשפים בשלב כל שהוא כאופוזיציה המפיצה דברי שווא.

הפרסום באשר למתקני הגרעין של אירן השבוע יצא מ"מועצת ההתנגדות האירנית"- ארגון גג אופוזיציוני שהוקם על ידי ה"מוג'הידין חאלק", גוף שמוגדר עד היום על ידי ארצות הברית כארגון טרור. מוג'הידין חאלק היא תנועה המשלבת עקרונות מרקסיסטיים ואסלאמיים, ומתנהלת יותר ככת מאשר ארגון פוליטי. בעבר הייתה שותפה למהפכה האיראנית הפונדמנטליסטית, אבל לאחריה סר חינה ואייתוללה חומייני פנה נגדה.

למעשה, בתקופת משבר בני הערובה האמריקאים בשנת 79', המוג'הידין חאלק עדיין פעלו נגד ארצות הברית ותמכו בתפיסת השגרירות האמריקאית. אלא ששלטון חומייני החל להרגיש מאוים על ידי התפיסות הפרו-דמוקרטיות מוג'הדין חאלק, רבים מפעיליו נכלאו ואחרים הוגלו לעיראק. בתקופת מלחמת אירן-עיראק התנועה פעלה נמרצות נגד ארצה לשעבר.

בשל היותו ארגון גדול יחסית, שבעבר היה אורגני עם משטר האייתוללות, למוג'הידין חאלק אכן יש, ככל הנראה, רשת מודיעינית המסוגלת להעביר מידע. אולם אמינותו של המידע הזה מוטלת בספק מכמה סיבות. ראשית, לארגון אין בהכרח אינטרס לספק מודיעין מדויק, מאחר שעיקר עניינו הוא ערעור השלטון. לארגון הספציפי הזה אינטרס נוסף – הסרת שמו מרשימת ארגוני הטרור, מוטיבציה שמובילה אותו לרצות להצטייר כבן ברית של המערב. מעבר לכך, ובמבט כללי יותר, ארגונים כאלה אינם גופי מודיעין מסודרים, שמצליבים מידע ומסוגלים לאמת אותו ברמה שהיא יותר מחובבנית.

אפשר לבחור להאמין או לא להאמין לדיווחים של הארגון שידע לספר, למשל, כי המבצע לחטיפת החיילים הישראלים ביולי 2006 תוכנן לפרטיו על ידי אירן. חשוב, עם זאת, ללמוד את הלקח של ההתנהלות התקשורתית מול האופוזיציה העירקית, שבמקרה הטוב מילאה מקום בעיתונות בהבל, ובמקרה הרע עודדה הלך רוח שהוביל לעימות ופאניקה מיותרת.