שתי ערים לנצח

ראובן בן שחר מבסוט. ואיך לא? תוך ששה שבועות הוא היה שותף פעיל לסיכולה המהיר והממוקד של יוזמתו הנחושה של שר הפנים מאיר שטרית. רק לפני חודש וחצי כינס שטרית מסיבת עיתונאים בלשכתו בירושלים, וברוב פאתוס הציג תכנית מהפכנית לשינוי פני השלטון המוניציפאלי בישראל: איחודן של 69 רשויות מקומיות, ובתוך כך ביטולן של 27 קיימות.

ייעול המערכת המוניציפלית המנופחת עתירת התקנים. חיסכון בכסף הציבורי. ביטול פקידות מסורבלת ויקרה. "אנחנו רוצים ליצור ערים גדולות וחזקות יותר", הצהיר שטרית. "יש מקומות בהם אי אפשר להרגיש את ההבדל בין עיר לעיר, והזמן הטוב לעשות זאת הוא עכשיו, לפני הבחירות ברשויות, כדי שמועמדים יוכלו לרוץ לבחירות ברשות הממוזגת", הכתיב את כותרות המקומונים. הכוונות, על פניהן, היו טובות ומרשימות. תוך זמן קצר הן היו לאבק.

בן שחר, ראש עיריית גבעתיים מטעם "קדימה", מסכם את הפארסה כמצופה מפוליטיקאי: "הצלחנו למנוע את המהלך של השר באמצעים פוליטיים, וכל אחד עשה את מה שעשה בעיר שלו. המאבק שלנו היה מאבק ציבורי כדי להבהיר, בתור נציגיהם של הציבור הזה - שהוא לא מעוניין במהלך האיחוד". גבעתיים אמורה היתה להתאחד עם רמת גן. רחובות עם נס ציונה, רמלה עם לוד, בת-ים עם חולון, והרצליה עם רמת השרון, בין היתר. כעת, אחרי שהסירו את האיום, ראשי הערים והפקידים יכולים לישון בשקט, לפני שיפרצו בכוחות מחודשים במרוץ העסקני לבחירות העירוניות הקרבות.

הכרסום בתכניתו של השר שטרית, שנכנס למשרדו החדש רק לפני חמישה חודשים, החל באופן מיידי. כפי שמתאר בן שחר מגבעתיים, "בדקתי ושמעתי מה תושבי גבעתיים רוצים, ובקרבם הייתה התנגדות גורפת למהלך הזה. ארגנו צוותים של תושבי העיר כדי להוביל את המאבק הציבורי, פנינו לשרים, לחברי הכנסת וכן הלאה. כך נעשה גם במקומות אחרים." חלק מהערים יצאו אף בקמפיינים גדולים כנגד היוזמה. "הרי זה צורך בסיסי להסתמך על גורמים פוליטיים, המדינה הזו היא מדינה פוליטית ודמוקרטית", הוא מנמק. וכך נמנע ממנו העונג לחלוק פיג'מה אחת עם צבי בר, חזון "הבורסה של גבעתיים" נגוז, הסביח נותר המאכל הלאומי של העיר השכנה בלבד, ומגרש הכדורגל של הפועל רמת גן, "המכתש", נותר בשטחה הטריטוריאלי הבלעדי של גבעתיים.

שטרית משתמש במילים אחרות: "למרבה הצער ישנם גורמים אשר החליטו לטרפד את המהלך משיקולים זרים ופוליטיים כאחד. אני סמוך ובטוח כי האיחודים המוצעים היו מובילים למהפכה אמיתית בשלטון המקומי".

היה כבר שר פנים שהצליח במלאכת איחודי רשויות, נושא שיחה שמתגלגל שנים אצל קורבנות ביורוקרטיה מחד ואלו שצריכים לממן אותה מאידך. אברהם פורז איחד בשעתו 12 רשויות מקומיות. "מובן שזה קשה", הוא נאנח בשיחה עם וואלה! חדשות, "חלק מהפוליטיקאים ברמה הארצית מעורבים וקשורים לשטח ולפעילים ברשויות. באופן כללי חסכון בקופה הציבורית זה לא דבר שמעניין את הפוליטיקאים יותר מדי".

עם זאת, פורז לא מאשר באופן גורף את תוכנית האיחודים שהציע שטרית, וטוען כי התמונה מורכבת. "יש לבטל את העצמאות של ישובים קטנים כגון גבעת שמואל, בית דגן ואזור", הוא אומר, "אבל אסור לבטל את עצמאותן של ערים גדולות יותר כגון רמת גן, גבעתיים, חולון ובת-ים. אלו הן דוקא הרשויות הקטנות, ולא הגדולות, שעולות הרבה מאוד כסף, ואין כל הצדקה להיותן עצמאיות".

"לא שמעתי אף אחד אומר שאין צורך באיחוד רשויות בישראל", טוען ראש עיריית גבעתיים. "רק למהלך הספציפי הזה הייתה התנגדות נחרצת. אני מאוד מעריך את הצעד של שר הפנים, שעשה שיקול נוסף והגיע להחלטה שאיחוד של רשויות בישראל צריך להיעשות בצורה מסודרת על פי קריטריונים ברורים, ובהסכמה. והזמן עכשיו אינו מתאים".

למרות שהתכנית נגנזה, יש הסבורים כי הספיקה להותיר עקבות. לפי בכיר בקדימה, "המהלך הזה גרם נזק גדול למפלגה, כי רוב ראשי הרשויות שהיו תחת האיום עסקו יותר באיחוד האפשרי ולא בהכנות לבחירות המוניציפליות שיערכו בסוף השנה. אני לא יודע מה הסיבה שהביאה את שטרית לחזור בו מהחלטתו, אבל זה דבר שיקל עלינו עכשיו בהכנות לבחירות".

פונקציונרים ברשויות המקומיות מדברים על משגים טקטיים שביצע שטרית בשבועות האחרונים, שהביאו לגוויעתה של תוכניתו: פזיזות בקבלת ההחלטה, אי היכרות את השטח, היעדר נגישות אל לשכתו, העברת מסרים דרך התקשורת, שיקול דעת לא מנומק ואי ירידה לפרטים. בנס ציונה, למשל, תהו מדוע לא החליט על איחודה של רחובות עם יבנה, עירו של השר, וכן הלאה. וכך שוב הפכה יוזמה לרפורמות במערכת העירונית לגל עד. סגן מנהל מחלקת המים בעיריית קריית אונו נושם לרווחה: התקציבים ממשיכים לזרום.