הלו - זה הגוף שלי, לא?

מי לעזאזל חשבת על הרעיון הזה של תלבושת אחידה? כאילו באמת, מי היה רוצה שמישהו בגיל של ההורים של ההורים שלו יקבע לנו איך להתלבש ולהיראות? בטח לא אני. איפור אאוט, חולצות בטן נשארות בארון, גופיות וכפכפים גם כן לא באים בחשבון –ושלא נדבר על ה"התפרעות" האיומה של עגיל באף או בפופיק או ציפורניים קצוצות. סליחה, אבל מישהו חשב מתישהו לעצור ולהזכיר לכולם שעדיין מדובר בגוף שלנו ושבשנת 2008 מותר לנו גם לקבל קצת עצמאות עליו?

עצוב לגלות שדווקא בשנות החטיבה והתיכון, כשכולם מנסים לגרום לנו "לקחת אחריות על החיים" – מאלצים אותנו ממש באותה נשימה להפוך סופית לשפוטים של החברה ושל בית הספר שקובע לנו מה לעשות בגוף הפרטי שלנו. חייבים לשנות את המצב, כי ממש עוד מעט, בלי שנשים לב נסיים כמו תלמידים ממוצעים בסין, כשהתסרוקות ואפילו הגרביים והתחתונים תואמים...לא תודה!

זה אולי נחמד שמקלים עלינו עם השלב הבעייתי הזה של בחירת הבגדים בבוקר – אבל אם תחשבו על זה התוצאה היא ממש הפוכה כשאנחנו בוהות במראה שעות עם עיניים אדומות ועסוקות בשאלה "איך לעזאזל הופכים את החולצה החלקה הזאת לקצת יותר מעניינת...".

המהפך מתחיל בלחיצה על כפתור: תנו בראש למקבלי ההחלטו ותכריעו, תלבושת אחידה – חם או סתם?