אבודים?

בחוויה של מדיטציה עמוקה, אנו מגלים מי אנחנו מעבר לשכל. בגילוי הזה נמצא תשובה לשאלה "מי אני?". את התשובה נמצא כאשר נוותר על הפיתוי להיאבק, כאשר נניח לכל להיות כפי שהוא. כאשר נניח לכל להיות כפי שהוא, נחווה מרחב – ריקות עצומה ונרחבת שיש בה שלווה עמוקה. זהו מקום שבו מעולם לא התרחש דבר, מקום שקיים עוד בטרם נולד היקום. כשנחווה את העומק הפלאי הזה בתוכנו, נגלה מי אנחנו באמת. במצב הזה של שלווה עמוקה, אנו חווים את האני האמיתי שלנו.

הדרך הישירה ביותר לחוות מדיטציה היא להניח לכל להיות כפי שהוא. רק הניחו לכל להיות כפי שהוא – שוב ושוב. ברגע שננסה לעשות זאת, נגלה שבעצם איננו רוצים לעשות זאת. הסיבה לכך היא שאנו מוקסמים באופן כפייתי מהתכנים של שכלנו – הדברים שמוצאים חן בעינינו ואלה שלא מוצאים חן, כמו גם כל דאגותינו.

לכן, לעתים קרובות נראה כאילו שכלנו מענה אותנו. אך אם אנו רוצים להיות חופשיים, נמצא את הכוח לא להתעניין בכלל בתכנים של שכלנו. אם ברצוננו להיות חופשיים, נמצא את האומץ הדרוש כדי להניח לכל להיות כפי שהוא. כל מה שעלינו לעשות לשם כך הוא לעמוד בפיתוי שלא לתת לכל להיות כפי שהוא. זהו האתגר הגדול שעימו נאבק המודט.

כמובן שישנן גישות שונות למדיטציה. כוונתן של חלק מהגישות האלה היא לסייע לנו להסיח את דעתנו מתנועת המחשבות שלנו. אבל אם ברצוננו לבחון את החיים לעומקם, אל לנו להסיח את דעתנו. כל שעלינו לעשות הוא להניח לכל להיות כפי שהוא. וכשאנו עושים זאת שוב ושוב, השכל מתחיל להאט את מהלכו. הוא נסוג ממרכז התודעה ואנו מגלים מרחב. מרחב אינסופי. ובמרחב הזה מצוי עומק, עומק מיוחד במינו, שבו נגלה שלווה, שמחה ואושר, כי סוף-סוף איננו רוצים דבר.

כאשר השכל עסוק, אנחנו תמיד רוצים משהו. זהו עינוי שאין לו סוף. אך כאשר השכל נסוג ממרכז התודעה, נתחיל לחוש שלווה רבת עוצמה של להניח לכל להיות כפי שהוא. וכאשר השלווה העמוקה הזו נחווית, נגלה את סוד ההארה. זהו הסוד שעליו דיבר הבודהה. אנו מוצאים את השמחה ואת האושר הגדולים ביותר ואת הסיפוק העמוק ביותר כאשר איננו רוצים דבר.

החיים של רובנו הם חיים של עינוי בלתי פוסק. מקורו של העינוי הזה הוא נוכחותה של תשוקה שאין לה סוף. האמת היא שלא קיים בעולם חפץ כלשהו שאם היה מצוי ברשותנו, היה מסוגל להעניק לנו שלווה מתמדת וסיפוק מושלם. חפץ כזה פשוט אינו קיים. רק כאשר אנו חווים מדיטציה עמוקה מאוד, שהיא החוויה המודעת של אי השתוקקות לדבר, מתחילה האמת הנצחית הזו להיחשף בפנינו. אם אנחנו רציניים, בסופו של דבר יתבהר לנו שהסיבה המהותית לאומללותנו היא החיפוש המתמיד אחר סיפוק מחוצה לנו. כך שפעולת הויתור, שהיא הנתיב הישיר לשחרור, היא עצם הנכונות לוותר על החיפוש האינסופי הזה אחר סיפוק שיבוא מבחוץ.

זהו סוד ההארה וניתן לגלותו באמצעות החוויה העמוקה של המדיטציה. כדי ללמוד כיצד להשתמש בשכלנו בדרך הנכונה, קודם כל עלינו להיות מסוגלים להשתיק אותו. רובנו מאבדים את עצמנו באופן כפייתי בתנועת השכל במידה כזו, שאין אנו רואים דבר מלבד השכל ותנועתו. וכאשר תנועת השכל היא כל מה שאנו רואים, יהיה זה בלתי אפשרי עבורנו לנקוט ביחס אובייקטיבי כלפי התנועה הזו.

גילוי המרחב שאותו אנו חווים במדיטציה, מאפשר לראות את השכל מבחוץ, לראות את השכל מנקודה שהיא מעבר לו. הגילוי החווייתי של המרחב הזה חושף נקודת מבט חדשה לחלוטין ביחס לשכל ולתנועתו, נקודת מבט אובייקטיבית ומשחררת במקום סובייקטיבית וחונקת. ברגע שנהיה נטועים באופן עמוק בחוויית המדיטציה – כאשר נדע מה הפירוש של לעזוב את השכל במנוחה, להניח לכל להיות כפי שהוא – אז ורק אז נוכל להתחיל להשתמש בשכל באובייקטיביות עמוקה, כזו שתאפשר לנו לראות את האמת.

ב-23 בפברואר תתקיים סדנת מדיטציה ברוח ההארה האבולוציונית של אנדרו כהן, בהנחיית יגאל מוריה ויעל טריידל, במרכז EnlightenNext ביפו.