הסערה שלא הייתה

(צילום: שי מכלוף, עריכה: נועם ורטהיים)

הדבר המרגש ביותר שקרה ב"סערה" של היומיים האחרונים היה בלי ספק הבאתו של שלג מירושלים לילדי קיבוץ ניר עם שבעוטף עזה. ואכן, אם למה שפקד את מחוזותינו ביממה וחצי האחרונה ראוי לקרוא סערה, הרי שבאותה מידה אפשר להשוות את הירקון והירדן לפרת ולחידקל או את הכרמל והמירון עם הקלמינג'רו והמון בלאן. נכון, ירד קצת שלג בבירה, ואולם מה שהתחיל מהבטחות על שלג בתל אביב ובכרמל ועל "גל קור חסר תקדים" הסתיים בקול ענות חלושה.

אמנם, מוכרחים להודות כי מאז הימים הרחוקים בהם נהוג היה לחזות את מזג האוויר על פי תנועת הכוכבים חלה כנראה התקדמות מסוימת בתחום, ואולם שוב הוכח כי מדע החיזוי מזכיר לפעמים יותר את האסטרולוגיה.

אכן, ראוי לזכור שקשה להיות חזאי בישראל. החיזוי היא אחת מהעבודות כפויות הטובה ביותר במשק. במיוחד במה שקשור בשלג. כמו איש מודיעין שכשל בהערכתו לפני מלחמה, אם טועה החזאי ביחס לשלג הוא יאלץ להתפתל מול זעמם של המאוכזבים, דורשי הדין והחשבון. אם יצליח לעומת זאת - איש לא יזכור אותו בהמולה הגדולה. ואולם, ראוי בכל זאת להעלות כמה שאלות ביחס לכשל התחזיתי הגדול במקרה של הסערה הנוכחית.

כך למשל, האם מיהרו החזאים לקפוץ ולהכריז על בואו על השלג והסערה חסרת התקדים בטרם עת, לפני שבאמת היה ניתן לדעת במה מדובר רק כדי שלא להיתפס מאוחר יותר כמי שלא התריעו בזמן? ואולי בעצם מדובר כאן בניסיון לרצות את הציבור (שעל פשר התלהבותו המוזרה מהמשקע הלבן יש מקום לתהייה נפרדת)?

הרי אם בשעות שלפני ה"סערה", כאשר אופיה המצומק כבר החל להתבהר, מיהרו החזאים לסגת מההבטחות הנחרצות שלהם ולדבר על "סערה קצרה", מדוע לתת מראש תחזית כל כך חד משמעית, ולא לשמור על משנה זהירות ורחמנא ליצלן, מעט צניעות?

במרכז החיזוי בבית דגן הכחישו הערב את הפער בין התחזית שנתנו לבין התממשותה בפועל. "היה בדיוק מה שחזינו ומה שאמרנו שיהיה", טען החזאי חריטונוב אנטולי בשיחה עם וואלה! חדשות. לדבריו, "היו רוחות של 70 או 80 קמ"ש וירדו עשרות מילימטרים של גשם בצפון ובכל רחבי הארץ. זאת לא סערה? סערה זאת הרגשה כללית. במקרה היו רק עשרה סנטימטרים של שלג בירושלים ולא שלושים. זה הבדל כזה גדול? הרי אף אחד לא יכול לדעת במדויק".