קובה שאחרי פידל קסטרו חסרה את הסמל של המהפכה, המנהיג הכריזמטי ששלהב את התושבים והצליח להחזיק אותם בכיכרות שעות ארוכות בנאומים חוצבי להבות. פידל, שהוביל אנשי גרילה ואיכרים נגד הרודנות של בטיסטה, נחשב במשך שנים רבות לדבק המלכד את האגודה הקובנית. אחת הסברות הפופולריות היא שהשלטון הקומוניסטי בקובה לא ישרוד את העלמו מהמפה הפוליטית. האם יש ממש בסברה שהמבנה הפוליטי הקובני כל כך שביר?
כנראה פחות ממה שמקובל לחשוב. ד"ר חררדו לייבנר, מומחה להיסטוריה של אמריקה הלטינית, מזכיר שלמרות שפידל מסר את השלטון לאחיו ראול, הוא עדיין נמצא ברקע. "כדאי לחכות לפרסום בביטאון הרשמי של המפלגה. הפרישה של קסטרו התפרסמה בכלי התקשורת בעולם, אבל בקובה עדיין לא".
עשויות להיות הפתעות", אומר לייבנר. לדבריו, יש סבירות שראול קסטרו יחליף את פידל בראשות המדינה, אבל קשה לדעת. הלשכה הפוליטית של המפלגה היא זו שתבחר את המנהיג, אבל יכול להיות שגם כאן תורגש השפעתו של פידל קסטרו. לא ידוע על מאבקי ירושה של השלטון הקובני, אולם יתכן שהם סמויים מן העין.
צפוי תהליך העברת שלטון הדרגתי
בחירה בראול תשדר המשכיות שלטונית ויציבות. בחירה באישיות אחרת עשויה לאותת על שינויים אסטרטגיים מתוכננים. עם זאת, השלטון הקובני נוהג לבקר את עצמו כל העת, ומאז קיבל ראול את השלטון לידיו הוא הביע חוסר שביעות רצון מהבירוקרטיה ומהשרירותיות בה נוהג דרג הביניים בשלטון. לייבנר אומר שהביקורת נגד השלטון תחת ראול קסטרו רמה יותר מאשר היתה אצל אחיו. בנוסף, בלחץ אירופאי, בעיקר ספרדי, שוחררו לאחרונה כמה אסירים פוליטיים מהכלא הקובני, עדות נוספת לכך שראול קסטרו מנסה לשדר גם גמישות כלפי העולם.
אשר לשאלה האם המשטר הקומוניסטי בקובה ישרוד את הזעזוע השלטוני, אומר ד"ר לייבנר שקשה לדעת, בין היתר בשל העובדה שפידל קסטרו לא רק נמצא ברקע, אלא גם שותף בחלק מההחלטות. "אם לא תחול החמרה פתאומית במצב בריאותו, הוא יישאר ברקע, וככל הנראה יהיה תהליך הדרגתי של העברת השלטון".
ארה"ב אורבת למפלה
נותרת השאלה מה היה קורה אילו פידל וראול קסטרו היו נעלמים כליל מהנוף הפוליטי. לייבנר אומר שזו תהיה נקודת מבחן אמיתית ליציבות השלטון בקובה. במקרה כזה הוא רואה שלושה תסריטים אפשריים. באחד, תשתלט האופוזיציה הקובנית היושבת בפלורידה על קובה והשלטון הנוכחי יתמוטט לגמרי. סבירות התממשות תסריט זה נמוכה מאוד, משום שיש לשלטון הנוכחי יכולת עמידה. מכל מקום, לא צפוי משהו דוגמת נפילת חומת ברלין.
אפשרות שניה, היא שהכול ימשיך כשהיה. האפשרות השלישית היא שתהיה המשכיות שלטונית עם רפורמות הדרגתיות שיקרבו בהדרגה חוגים מחוץ לקובה. לייבנר אומר שגם האופוזיציה במיאמי אינה אחידה ולא כולה מורכבת מגורמים רפובליקניים. יש גם גורמים מתונים שהשלטון יכול להידבר איתם.
יו"ר הוועד הישראלי לידידות ישראל-קובה, יורם גוז'נסקי, אומר שהוא מקווה שהחלפת השלטון תביא לקץ האמברגו האמריקאי על קובה. "כבר כשקרטר ביקר בקובה לפני כמה שנים הוא אמר שצריך לקיים הערכה מחודשת של החרם", אומר גוז'נסקי, שמדגיש שגם ארצות הברית נפגעת מעיקשותה להמשיך בצעד שרק מדינות בודדות תומכות בו. כעת גם ברק אובמה, המועמד הדמוקרטי לנשיאות אומר שיש לקיים הידברות עם קובה.
אין ספק שארצות הברית אורבת לנפילת השלטון בקובה כדי לחזור ולהפוך אותה למדינת חסות. נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הזדרז לומר שהוא מקווה שפרישתו של קסטרו תוביל לדמוקרטיזציה ולבחירות חופשיות. מעניין לראות כמה זמן תוכל קובה להמשיך ולשמר את המבנה השלטוני הסוציאליסטי, כשעל הדלת מתדפקת מעצמת העל ומאחור לא נותרה אף מדינה קומוניסטית אורתודוקסית שתהווה משקל נגד.