החוק ההודי

את הערך הזה על דהרמה, תפישת החוק הקוסמי שהתפתחה בהודו, אני כותב מדירת מלון ברחוב אלנבי בתל אביב, שאליה נאלצתי לעבור בגלל שיפוץ הביוב בדירתי. במקרה, בזמן הכתיבה, הגיעה למקום מנקה, הודית מבומבי. בהודו, הדהרמה הוא מושג נעלה, חוק טבע שכזה, שלפיו מסתובב צירו של העולם. החוק הזה משמר את הסדר, ההרמוניה והאיזון, לא רק של כוחות הטבע, אלא גם של הטבע החברתי, המוסר האנושי והתפקיד האישי של כל אחד מבני האדם בעולם.

זהו חוק חילוני לחלוטין שמתקיים מעצמו ואפילו האלים ההודים כפופים אליו. התפישה הרווחת בהודו בכל הדתות - גם בהינדואיזם, גם בבודהיזם וגם בג'איניזם - היא, שזה ההולך בעקבות הדהרמה ומבין את הסדר הטבעי והחברתי, יצליח להגשים את הדהרמה גם בחייו האישיים. אדם כזה יגיע למעשה לאמת הנאצלה ביותר ויידע את ייעודו בחיים. לעומת זאת, מי שעסוק בזיהום הסביבה והתודעה, לא יידע את עצמו לעולם ויפריע לדהרמה להתקיים כסדרה.

אבל אם נחזור למלון בתל-אביב נגלה את הצד האפל של הדהרמה. עבור ההודים, האידיאליות של החוק הקוסמי טומנת בחובה את ההצדקה של שיטת המעמדות ומונעת חוסר ניידות ביניהן. מי שאימה היתה משרתת, תהיה גם היא משרתת ובנותיה יהיו גם הן משרתות. כמו תפישות פילוסופיות אחרות בהודו, גם הדהרמה, אמורה לעודד את האדם להשלים עם המצב ובעיקר לא לנסות לשנותו, כי שינוי ינגוס בעדינות הסדר החברתי.

וכך, בעוד לפחות מבחינה תיאורטית, אני יכול, כמו כל אדם בחברה המערבית, לבחור לעצמי את ייעודי בתור כותב הלקסיקון. לידי מנקה את הבית, סו?מ?ד?ה?י, שאם יבוא יום והיא תגלה את עקרון הדהרמה על עצמה, הגשמתו לא תהיה השחרור הבודהיסטי וגם לא בחירה חופשית, אלא היצמדות למשך כל חייה לקאסטה של נותני השירות ומקרצפי הרצפות.