סיכום מחזור 20

כוכב: אלי גוטמן



נופל: אלישע לוי

לפעמים אנו נוטים לטעות ושופטים יכולת של קבוצה מסוימת לפי תחילת העונה, למרות שדווקא החודשים האחרונים מלמדים הרבה יותר על אמיתותה של ההצלחה. הרבה יותר קל לתפוס מומנטום בקיץ בואך הסתיו. בשלב הזה, לקראת סוף המסע, נמדד חוסנה האמיתי של היחידה. יציבותה, רצינותה, עקביותה. בני סכנין התחילה את המבחן הזה עם שתי נקודות מתשע אפשריות בשלושת המחזורים האחרונים. מבחן ההוכחה, לעצמה בעיקר, שהיא קבוצה שמסוגלת לנצל הזדמנויות ולתרגם את המומנטום שלה מתחילת העונה למשהו ממשי, ולא רק לחגוג את עצם קיומה בליגת העל. דווקא מאז שהיא מצאה את עצמה בעמדה שיכולה להוביל אותה להשתתפות שנייה בגביע אירופה, ערב תחילת החלק השני של העונה כשהתבררו סופית יחסי הכוחות בליגה, סכנין קצה איבדה וכיוון ומשחקת כמו קבוצה שעדיין לא יודעת מה המטרות האמיתיות שלה. או לפחות לא מגדירה אותן. יותר מדי עליות וירידות ביכולת בין המשחקים ובמהלכם, יותר מדי נפילות מתח לפני משחקים קצת פחות חשובים. חלק א' של תכנית החזרה של סכנין למרכז הכדורגל הישראלי עבד מצוין, זה הזמן להתחיל לכוון ליעדים חדשים. אם סכנין תגיע למסקנה הזאת, היא תבין שהמשחק של בית"ר בגביע הוא פתאום לא פחות חשוב עבור העונה שלה.

הצעת ייעול: לואיס פרננדס למכבי תל אביב?

הדרבי התל אביבי צריך להמחיש למכבי עד כמה עמדת המאמן תהיה קריטית בבניית הפרויקט של אלכסנדר שניידר בדרך לאליפות. לפני שחקני הרכש היקרים שהיא חולמת לצרף, לפני שיקום המערכת החיצונית, מכבי תל אביב צריכה מנהיג על הקווים. לפעמים זה פתרון לא רע לקבוצה תחת לחץ מתמיד שאין לה מנהיג בסגל השחקנים, מוכשר ככל שיהיה. בטח כשעל המדפים של שוק השחקנים הישראלי שכנראה מחכה למכבי בקיץ לא נמצא כרגע מנהיג פוטנציאלי שיהפוך אותה מפייבוריטית לפני הדרבי למנצחת בסיומו. בטח אחרי שראינו בדרבי עד כמה הלוזריות של לוני הרציקוביץ' השתרשה היטב במנטליות המסורתית המועדון, ורק בולדוזר יוכל לעקור אותה משם. מועדונים גדולים בכל עולם צריכים לא פעם פיגורה כדי לשכוח שנים לוזריות, במיוחד כשהם מתמודדים על התואר מול קבוצות עם סגל טוב משלהן. קאפלו במדריד, גרנט בחיפה ותל אביב. דמויות מבריקות או כריזמטיות ללכת אחריהן. מכבי יכולה להמשיך לדוג שחקנים יהודים בכל העולם, אבל היא תקום ותיפול על המאמן שהיא תבחר בקרוב לשנים הבאות. שם היא צריכה לשים את רוב הכסף שלה, תרתי משמע.

במחצית השנייה של הדרבי ניר לוין שוב המחיש עד כמה הוא לא כזה. בחילופיו ההססניים המאוחרים, הוא ניסה לתת נוקאוואט להפועל תוך כדי שהוא מגן על הפנים במקביל: קשר אחורי תמורת קשר אחורי טיפה יותר התקפי, קיצוני תמורת קיצוני טיפה יותר התקפי, כמו לנסות לכבוש יעד מבלי להסתער. העיקר לחזור הביתה בשלום. עם בית"ר ניר לוין היה זוכה אולי באליפות בשנים הבאות, הרבה מאמנים נחמדים בקליבר הזה היו משייטים לתואר עם סגל שכולל כל כך הרבה כישרון, מנהיגות ונסיון במאבקי צמרת – כל מה שאין היום במכבי וייקח לה הרבה זמן למצוא. מכבי לא יכולה להתפשר בעמדה הזאת. אישיות בקליבר דרור קשטן או אברם גרנט היה יכול להיות גשר טוב לשם, אבל אין הרבה כאלה. אולי לרוני לוי ואלי גוטמן יש את הניסיון הנדרש לכך, אבל אולי דווקא לואיס פרננדס. יש לו את הניצוץ שמכבי צריכה, את היכולת לבנות קבוצה מהר, לקדם שחקנים ולשפר אותם, להנהיג אותם אחריו, והוא כבר למד את הכדורגל הישראלי בדרך הקשה, אבל ניצח לבסוף את אלו שהספידו אותו. רק מאמן בסדר הגודל הזה יכול לעמוד בלחץ ובקושי המקצועי שצפויים למכבי של שניידר בדרך למטרה. אחרת מכבי תמשיך לשמוט דרבים כמו בימים של לוני הרציקוביץ'.

התקשורת אשמה:


קלישאת המחזור

"לא נשאר מהדרבי התל אביבי שום דבר מהעבר, זה נראה כמו 0:0"


המחזור הבא: