השבוע החולף החזיר את ה"חיסולים" לכותרות: במקום סתם איומים שגרתיים שביום יום על חייהם של מנהיגי חמאס, התבצע מעבר פאזה - או שמא חזרה אחורה - למתודת ההתנקשויות בחיי מנהיגי טרור. בעקבות חיסולו המסתורי של עימאד מורנייה, ה"רמטכ"ל" של חיזבאללה, האצבעות כולן הופנו לעבר ישראל: "טרור פחדני", כינתה סוריה את חיסול מורנייה; "טרור ציוני", הדגישה אירן, ו"פשע ישראלי", הגדירו את האירוע בחמאס. בחיזבאללה הבטיחו "תגובה קשה וכואבת", כשלמרבה הצער הארגון נודע באמינותו בכל האמור לנקמות דם.
קודם לכן, כלי התקשורת הערבים דיווחו כי בכירי חמאס, בראשם ראש הממשלה איסמעיל הניה, ירדו למחתרת ובאופן מילולי אל מתחת לאדמה מחשש לחייהם. בחמאס איימו ב"תגובה חסרת תקדים" אם ישראל אכן תפגע בבכירי הארגון, ושם מתבססים על ניסיון העבר: אחמד יאסין, עבד אל-עזיז רנתיסי ואיסמעיל אבו-שנב הם שלושה שמות ברשימה ארוכה של מנהיגים פוליטיים מקומיים שחוסלו.
למרות מאות סיכולים ממוקדים יותר או פחות שביצעו כוחות הביטחון לאורך השנים, חמאס לא הקפיא מאז את הפיגועים והקסאמים. יש הטוענים כי הם אף גברו בעקבות השיטה. על כן ראויה להישאל בשבוע שכזה השאלה, האם חיסול מחבלים הוא עדיין כלי יעיל לפעילות כנגד הטרור?
"חיסולים לא יביאו להפסקת הירי"
"כל סיכול שכזה הוא סיוע למאבק בטרור", פוסק תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת מחקר באמ"ן. בשיחה עם וואלה! חדשות הוא פורס את משנתו: "גם מי שאינו מעורב ישירות בפעילות טרור, יכול להיות מעורב בהסתה ובהתססה, ובמסגרת הלחימה בטרור יש לפגוע בו. למרות שסיכולים של צמרת החמאס הביאו לתגובה חריפה מיד לאחר מכן, לאורך זמן הם העמיקו בארגונים האלה את החשש מהמשך הפעילות, והביאו להפסקתה. הצמרת היא נכס אסטרטגי, ופגיעה בה נחשבת לבעלת משקל. באופן עקרוני, אם רוצים להחריף את הצעדים נגד חמאס, פגיעה בצמרת היא מהלך הגיוני".
עם זאת טוען קופרווסר כי יש לבחור בקפידה את היעד, ואת הדרך לבצע את הפעולה. "כל חיסול מחייב חשיבה ארוכת טווח, משום שאם למשל מדובר בחיסול של דג רקק שהפגיעה בו רק תביא לתגובה חריפה, אין בכך תועלת".
ומה באשר לחיסולם האופציונלי של בכירי חמאס, איסמעיל הניה ומחמוד א-זהאר? "תלוי בעיתוי", הוא משיב. "כרגע אני לא חושב שזה הדבר החשוב ביותר. עכשיו צריך לדון בשאלה איך מפסיקים את ירי הקסאם על שדרות ואני לא חושב שחיסולם יסייע להפסקת הירי".
"חיזבאללה ינסה פיגוע נקמה מרשים"
בחמאס, כמובן, רואים אחרת את תמונת המצב. "גם לפני כן חיסלה ישראל בכירים רבים מהזרוע הפוליטית והצבאית שלנו, והמשכנו להתנגד ולירות קסאמים", אומר לוואלה! חדשות ראזי חמד, דוברו לשעבר של הניה. "אני לא חושב שזה פתרון. יש להגיע לפתרון כולל שיבטיח את הפסקת הכיבוש, ורק כך יופסק מעגל האלימות. אי אפשר להמשיך לחיות במצב של תגובה ישראלית על תגובה פלסטינית, וכך הלאה".
חמד, הנחשב לאחד ממובילי הקו המתון בחמאס, טוען כי אם ישראל תחסל את הניה או את א-זהאר, "המצב יהיה חמור מאוד. מבחינת חמאס, הכל יהיה פתוח. אני לא מפקד צבאי, אבל הדרג הצבאי לא ישקוט. הם יגיבו בצורה חריפה והמצב ימשיך להידרדר".
על דבר אחד נדמה שיש הסכמה בישראל ובחמאס כאחד. חיסול ההנהגה הבכירה של חמאס לא ישנה משמעותית את פני הארגון הפלסטיני. "גם אחרי חיסולם של יאסין ורנתיסי אמרו שזה הסוף של חמאס, אבל לחמאס יש מפקדים ומנהיגים רבים", אומר חמד. "זה ארגון גדול מאד, שזוכה לתמיכה אדירה בעזה ובגדה. בחמאס לא יתקשו למצוא מנהיגים חדשים. לא נשנה את דרכינו ולא נרים דגל לבן בעקבות חיסול כזה או אחר. גם המצב לא ישתנה. חיסולים לא יביאו אלא לעימות קשה יותר ולקורבנות רבים יותר".
קופרווסר מקבל את הטענה העקרונית. "בפעילות המיידית שלו הארגון עשוי להיות זהיר יותר, אם כי הוא ימשיך לבצע פיגועים". לדבריו, גם חיזבאללה לא צפוי להשתנות לאחר חיסול מורנייה: "הדבר היחיד שחיזבאללה יעשה הוא לנסות לבצע פיגוע נקמה מרשים. למורנייה יימצא ממלא מקום שאולי לא יהיה מוכשר כמוהו, אבל יכנס לנעליו".
"בכל פעם מציגים לנו מפקד בכיר"
אף גורם לא נטל אחריות עד כה לחיסולו של מורנייה, אך התקשורת דיווחה שאהוד אולמרט התהלך עם חיוך מצד לצד כשנודע על ההתנקשות. "אולמרט הפך לגיבורה של הכנסת", סיפרו, ח"כים ניגשו ולחצו את ידו, בעוד ראש הממשלה ממשיך להתעטף בשתיקתו. לא רק אולמרט חייך: דומה כי עם ישראל צהל עם הגעת הידיעות מדמשק. מה מקור פרץ הרגשות הזה?
"הדבר נובע קודם כל מרגש אנושי מאוד של שמחה על נקמה", מסביר פרופ' דניאל בר-טל, מומחה לפסיכולוגיה חברתית-פוליטית באוניברסיטת ת"א. "מורנייה הוצג בתקשורת כשטן, והתחושות שעולות נוכח דימוי זה הן תחושות בסיסיות של שמחת נקם וגאווה על יכולת הביצוע". לדברי פרופ' בר-טל דיווחים רבים בהקשר זה בכלי התקשורת אינם אמינים: "בכל פעם מציגים לנו מפקד של איזור כלשהו, כאילו כולם מפקדים בכירים וכולם מפקדים של איזור".
אין כמו התעסקות במודיעין, אסטרטגיה ונקם כדי להשכיח את הפן המוסרי שבפעולת החיסולים המהוללת. "אף אחד לא חושב על כך שגם לפלסטינים יש חשבון ארוך עם ישראל, משום שלישראלים רבים יש דם על הידיים", כך פרופ' בר-טל. "מה היה קורה אילו הפלסטינים היו מחסלים מנהיגים פוליטיים אצלנו? מדוע לנו מותר להשתמש בחיסולים אך כשהפלסטינים נוקטים באותה שיטה זה לא מוסרי ולא חוקי?"